הרשומה הזו היא תוצאה של עיון (מומלץ) ב"דמוגרפיה של הדתיות (תהליכי חילון בציבור הדתי והמסורתי)".
היה מעניין לקרוא כי "מאז תחילת שנות התשעים ועד היום, שיעור הציבור הדתי מרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת קבוע ועומד על 10-11% למרות שיעור פריון יותר מכפול מאשר הציבור החילוני".
בהמשך לרשומה מהעבר (חרדים, דמוגרפיה ומנדטים) נראה שיש כאן עוד רמזים לכך שגודלו של כל אחד מה"שבטים" במדינת ישראל בעתיד (וגם בהווה) אינו מוסבר בפשטות לפי רמת ילודה.
אחת הדרכים לבחון את השינוי המסתמן היא לראות מה אחוז התלמידים בחינוך הממלכתי היהודי, בחינוך הממלכתי בשפה הערבית, בחינוך הממלכתי דתי, בחינוך החרדי (האמת – נפרט אף יותר מחלוקה זו) – ובעיקר כיצד האחוזים הללו משתנים לאורך השנים. עיקר התרומה של הרשומה הנוכחית היא חלוקת החינוך הממלכתי (המ"מ – המוסדות המוכרים) לפלחים שונים.
יש להודות שהנתונים לא לגמרי ברורים לי, וכמו תמיד – תגובות שיעזרו להבין טוב יותר את התעלומות – יתקבלו בברכה.
הנתונים (מצורפים) נלקחו ממערכת "במבט רחב" של משרד החינוך.
תלמידי כיתה א'
ראשית נתבונן במספר תלמידי כיתה א' במגזרים השונים, ובשינוי של מספר זה לאורך השנים.
באופן כללי ניכרת מגמה של עליה במספר התלמידים בכל סוגי החינוך, ובכך אין פלא – שהרי אוכלוסיית ישראל גדלה.
עם זאת, הנה שאלה ראשונה – מה מסביר את העליה הגדולה שניכרת בחינוך היהודי הממלכתי (החילוני) מאז 2010 ?
תלמידי כיתה א' – מבט יחסי
כדי לראות את השינוי בנתח היחסי של כל מגזר נתבונן באותו גרף כשאנו מחלקים את המספרים במספר התלמידים הכולל (בכל סוגי המוסדות) בכיתה א' בכל שנה:
אלו אולי הנתונים המעניינים ביותר. אמנם ניתן לראות עליה באחוז התלמידים בחינוך החרדי וירידה בשנים האחרונות באחוז התלמידים בחינוך בשפה הערבית, אך המגמה הכללית של התרשים – לכל המגזרים – היא יציבות.
לכאורה הרכב האוכלוסיה משתנה בקצב מהיר. בפועל, הרבה פחות – ומההשתקפות במערכת החינוך נראה שהשינוי איטי עוד יותר.
כך, למשל, בדיוק כפי שנטען בפרסום של "חותם" שהוזכר בפתיח – החינוך הממלכתי דתי לא גדל, למרות פריון גבוה יותר, אלא רק שומר על חלקו היחסי. יציבות.
גם שיעור תלמידי כיתה א' בחינוך החילוני נראה יציב למדי.
עדכון 2023, רצ"ב החלוקה של תלמידי כיתות א' כפי שמשתקפת מעיבוד נתוני מערכת "מבט רחב" של משרד החינוך היום:
מבט לשנות התשעים
נתוני משרד החינוך מתחילים משנת 2000 בלבד.
אם ההתבוננות בתלמידי כיתה א' מלמדת על העתיד, ההתבוננות בתלמידי כיתה יא מלמדת (באופן גס) על עשור אחד קודם לכן.
הערה: הבחירה בכיתה יא ולא יב בגלל החינוך החרדי, כפי שמוסבר ברשומה חרדים, מתמטיקה, אנגלית ושר החינוך.
התמונה המתקבלת שונה באופן חד:
מסתמן שדווקא בשנות התשעים היתה ירידה חדה באחוז התלמידים בחינוך היהודי החילוני.
גם זו תעלומה. האם לעליה מברה"מ לשעבר בשנות התשעים לא אמורה להיות השפעה מחזקת לחינוך הממלכתי חילוני?
ניתן להבחין גם בתופעה לא מפתיעה – בעבר גידול האוכלוסיה הערבית עלה על זה של האוכלוסיה החרדית, אך המגמה השתנתה, והאוכלוסיה הישראלית הערבית יציבה למדי – וגדלה פחות מהאוכלוסיה החרדית של השנים האחרונות.
עדכון 2023:
לסיום, מצורף גרף הכולל את כל התלמידים במערכת החינוך – לא כולל גני ילדים. תלמידי יסודי, חטיבת ביניים ותיכון:
שלא במפתיע, הוא נמצא באמצע בין הגרפים שהוצגו.
אז מה זה אומר?
שאלה טובה.
בעבר ראינו שמספר המנדטים של המפלגות החרדיות יציב, ולא כל-כך תלוי במספר המוערך של חרדים. הפעם ראינו שגם מספר התלמידים בחינוך הממלכתי דתי אינו מוסבר בפשטות על-ידי מספרים על הילודה באוכלוסיה הישראלית הדתית.
החילונים בישראל צפויים להיות קבוצה יותר מכפולה מכל קבוצה ישראלית אחרת, בכל עתיד סביר נראה לעין, גם בעוד עשרות שנים רבות. אבל באותה נשימה – שאר הקבוצות מספיק גדולות כדי להבטיח כח מיקוח פוליטי איתן.
כפי שאמר הנשיא ריבלין: "כל ילד שמגיע לעולם במדינת ישראל נשלח לאחת מארבע מערכות נפרדות. למערכת שתכליתה לחנך אותו ולעצב את תפיסת עולמו, לאתוס תרבותי, זהותי דתי ואף לאומי שונה. ילד מבית אל, ילד מרהט, ילדה מהרצליה וילדה מבית"ר עילית, לא רק שהם לא נפגשים- אלא הם גם מתחנכים לתפיסה שונה בתכלית לגביי ערכי היסוד ואופייה הרצוי של מדינת ישראל. האם תהיה זאת מדינה חילונית וליברלית, יהודית ודמוקרטית? האם תהיה זאת מדינת הלכה יהודית? או דמוקרטיה הלכתית? האם תהיה זאת מדינת כל אזרחיה או לאומיה?"
וכפי שאמר בהמשך נאומו "יהיה עלינו להבין כיצד נראה חינוך לשותפות- בהינתן מערכות חינוך נפרדות."
עד כמה זה קשה? מאוד. האם בעוד עשר שנים זה יהיה הרבה יותר קשה מהיום – לאו דווקא.
hovav@hotmail.com
הי חובב, כאדם שהשתמש לא פעם בנתוני מבט רחב ואף ניתוח את הרכבת מערכת החינוך בירושלים, אני חושש שההתעלמות שלך מכל הזרמים של מערכת החינוך במסגרת הניתוח מוביל לתוצאה שגויה. חלקים נרחבים מהחרדים והערבים לא נמצאים במערכת הממלכתית ואף עוברים מהמערכת הממלכתית למערכות אחרות ככל שהם מתבגרים ולכן רק הסתכלות על כל מערכת החינוך או שכבת גיל יסודי בכל המערכות תיתן לך את התשובה שאתה מנסה למצוא בנוגע לשינויים בדמוגרפיה החילונית/דתית בקרב היהודים בישראל.
תודה יוגב.
אני אכן לא מכיר את "מבט רחב" לעומקה, אז עזור לי להבין שאכן הנתונים מטעים:
1. לכאורה הנתונים כוללים לא רק את המערכת הממלכתית, אלא את כל הזרמים. מרבית החרדים שמופיעים שם, למשל, הם ממש לא במערכת הממלכתית (מצוין במפורש מוסדות פטור וכו')
2. מספר התלמידים בכל שנתון נשמע הגיוני (בלי שבאמת בדקתי את המספרים הצפויים, כך שאולי אני טועה כאן). למשל בשנת הלימודים האחרונה במערכת דיווח על 156,639 תלמידי כיתה א'. נשמע כמו מספר שכולל את כל הזרמים.
אז האם בכל זאת הנתונים לקויים וחסרים?
אוקיי, נראה שבהתחלה הבנתי לא נכון את מה שכתוב – חשבתי שאתה מראה רק את הממלכתי אבל אני רואה שאתה מראה את הכל, אם זאת, צריך להתייחס לכמה דברים
יש מוסדות רשמיים חרדים – רואים את זה במערכת החינוך היסודי בירושלים. אם הם לא היו רשמיים, הם לא היו יכולים להיות תחת עיריית ירושלים. אם זאת, ההבחנה בין מוסדות חרדיים, ממלכתיים דתיים וממלכתיים "רגילים" עדיין קיימת. המלצה שלי, תסתכל על החיתוכים בין זרם (פיקוח), מעמד משפטי וגם תבחין בין חינוך רגיל לחינוך מיוחד.
בהקשר של החינוך המיוחד, יש למערכת מבט רחב פערים מול החינוך המיוחד, לעיתים פערים גדולים עד כדי בלתי הגיוניים. כמו כן, במסגרת עבודות שעשיתי בפעילות המקומית שלי מצאתי שיש פער בין נתוני הרשות המקומית לנתוני מבט רחב בהיבט של החינוך המיוחד עד כדי שהנתונים של מבט רחב פשוט לא אמינים. לא יודע איך זה בכל הרשויות אבל התחושה שלי היא שככל שהרשות יותר קטנה, כנראה שהם פחות אמינים, אולי ברמה הכלל ארצית הם יותר מדוייקים, אבל הייתי נזהר עם זה.
הנתונים של החינוך הרגיל יותר אמינים וניתן להתייחס אליהם כמקור עם דיוק יחסית טוב – ז"א, עד פלוס מינוס 5% ברמת הרשות וכנראה ברמה הכלל ארצית זה אפילו יותר מדויק.
היבט נוסף הוא החלוקה לפי שכבות גיל. לא זוכר שאי פעם בדקתי את הנתונים לשכבת גיל ברמת הכיתה (כיתה א', ב' וכו'), אבל ברמה שכבת הגיל (יסודי, חטיבה, תיכון) יש לא מעט שונויות בין הרשויות המקומיות – בחלקן אין חטיבות ביניים כי יש חינוך יסודי שמונה שנתי או כי התיכונים והחטיבות מאוחדים תחת אותו מוסד. יש רשויות בהן במוסד היסודי יש כיתות גן (חטיבה צעירה) וזה משנה את מספר התלמידים במוסד. ייתכן ורמת הנתונים שאני מדבר עליה יותר "עמוקה" מהמידע שאליו אתה מתייחס, אבל אחרי שפירקתי יותר מ-25 רשויות מקומיות לגורמים בעזרת נתוני מבט רחב, למדתי להניח שבכל הקשור למבנה מערכת החינוך ברשויות המקומיות, יש מגוון לא קטן
תודה על התגובה הנוספת, יוגב.
כיוון שהרוב המכריע של התלמידים אינם בחינוך המיוחד, אני מניח שאת המגמות אמורים לראות כאן, למרות העיוותים בנתוני החינוך המיוחד (ואני שמח שהסבת את תשומת ליבי לעיוותים הללו).
המוסדות הרשמיים החרדים הם עדיין חלק קטן, ולגבי הטענה שמוסדות שאינם רשמיים לא היו יכולים להיות תחת עיריית ירושלים – לפחות בשנתון מערכת החינוך בירושלים יש נתונים על כל הזרמים (גם הלא רשמיים) – נתונים בהם השתמשתי ברשומה "חרדים, מתמטיקה, אנגלית ושר החינוך". הם היחידים שאני מכיר שמפרטים גם בחתך מגדרי.
שכבות גיל – הסתפקות בסוג מוסד (יסודי, חטיבת ביניים וכו') היא אכן בעייתית, כפי שאתה מציין. אבל לשמחתנו המערכת מאפשרת פילוח עד רמת הכיתה. זו אחת הסיבות שהשתמשתי בשכבת גיל ספציפית (כיתה א' או י"א) ולא למשל בחינוך "יסודי".
שוב – תודה.
שלום חובב
נחמד ומרענן 'להתקל' בפוסט המאד מעניין הזה שלך (ובכלל בבלוג).
הזכיר לי ימים של דיונים ושיח מעניין בנושאים שונים ואחרים…
דמוגרפיה היא אחד המדדים (והמדעים?) המתעתעים ביותר שיש – לזכותו של הנשיא ריבלין נומר שהוא לקח את זה לכיוון יפה.
ביטויה של הדמוגרפיה בכוח הפוליטי מתעתע אף יותר לדעתי כי לעתים דפוסי ההצבעה מקובעים אף שאמונות היסוד השתנו.
אני מכיר בסביבתי הרבה דתיים לשעבר שמשמרים את דפוס ההצבעה "מהבית" כמו גם אנשי קיבוצים בני דורי שידם נשלחת אל אותו הפתק באופן אוטומטי.
גידול עתידי במספר המנדטים הערבי והחרדי יציב סימן שאלה לפרשן ולדמוגרף הממוצע, האם הוא תוצר של גידול דמוגרפי גרידא או של תהליך הצטרפות לחברה בהשתתפות ובתחושת השייכות לציבור ה'כללי' תוך שמירת עקרונות ה"מחנה".
כל תשובה מקרינה לכיוון אחר לחלוטין ולפירושים שונים (שוב, על דעת המתבונן).
שבוע טוב
Ram Sh
תודה רם.
נעים לשמוע ממך.
הרשומה הזו, אגב, כלל אינה עוסקת במנדטים. אותי היא עניינה בעיקר כדי לבחון את המגמות בקרב יהודים לא חרדים (האבחנה בין חינוך ממלכתי לחינוך ממלכתי דתי). מניח שלבחירת מערכת חינוך של ילדים יש משמעות שהיא מעבר לדפוס ילדות שכבר אינו מייצג את תפיסת העולם.
על מנדטים, אגב, כתבתי לפני כשנה ("חרדים, דמוגרפיה ומנדטים"): http://bit.ly/29y16Sq
בין השאר רואים שם – בדיוק כפי שאתה מתאר – שמספר המנדטים אינו ניתן לחיזוי פשוט באמצעות דמוגרפיה.
הי חובב. אף שעניינך ברשומה הוא בעיקר במגמות אצל יהודים לא חרדים, לדעתי, הדבר העיקרי שאפשר ללמוד מהגרפים הוא שהציבור החרדי גדל בעקביות באופן יחסי. זה אומר, כמו שכתבת, שכוח המיקוח הפוליטי של ציבור זה, שכבר היום הוא גדול מאד, ילך ויגדל בעקביות.
התייצבות שיעור התלמידים החרדים בכיתה א' בשנים 2012-2016 בהחלט יכולה להיות תוצאה של הקטנת התקציבים למוסדות החינוך החרדי בשנים 2003-2009 (בתקופות שרון + אולמרט, שבראשונה שבהן החרדים לא היו כלל בממשלה, ובשנייה רק ש"ס היו בממשלה). כדאי להסתכל על התקציבים בתקופות הנדונות. אני די משוכנע שבעוד כ-4 שנים נראה שוב עליה גדולה יחסית בשיעור התלמידים בחינוך החרדי.
וכמו שאמרנו בשיחות בינינו בהקשרים אחרים, יתכן גם שהנתונים המוצגים בדוחות של הגורמים הממלכתיים השונים אינם נכונים כלל, מסיבה כלשהי.
הי אריק,
כרגיל תודה.
נקודה אחת – אני דווקא חושב שכח המיקוח של המפלגות החרדיות ממש אינו לפני עליה עקבית. בודאי לא עליה גדולה, ואולי בכלל לא עקבית ולא עליה.
זה היה חלק מהמסר ברשומה על "חרדים, דמוגרפיה ומנדטים": http://bit.ly/29y16Sq
בחלק מהמוסדות שמוגדרים במערכת מבט רחב כפיקוח חרדי התלמידים שם אינם חרדים. מוסדות אלו מכונים מוסדות קירוב ואנשים רבים שולחים לשם את ילדיהם משיקולים שונים כגון בית ספר קרוב או כל סיבה אחרת. ככל שהגיל צעיר יותר מספר התלמידים גדול יותר וככל שהתלמידים מתבגרים נוטים ההורים להעבירם למוסדות ממלכתיים. זאת ככל הנראה הסיבה לכך שבגילאים נמוכים נראה אחוז גבוה משמעותית במגזר החרדי.
בעשור האחרון רבים ממוסדות אלו סובלים מירידה משמעותית בכל הקשור לרישום תלמידים חדשים וככל הנראה זה משתקף בנתוני 2010.
גם בחינוך המיוחד ישנם מוסדות המוגדרים כמוסדות חרדיים כשבפועל חלק ניכר מהתלמידים אינו חרדי כלל לדוגמא רשת עלה הכוללת מרכזים ברחבי הארץ מוגדרת כחרדית אבל חלק ניכר מהחניכים אינם חרדיים כלל וכלל.
מה שרואים כאן הוא צימצום הפריפריה החרדית. הגרעין הקשה גדל. והוא ימשיך לגדול. גם יחסית לאחרים. כלומר אחוז החרדים יעלה.
מה שכן- יתפתח זרם חרדי משולב- גם תעסוקתית וגם שרות צבאי. ואם הוא יגדל מה אכפת לנו אם הם חרדים, בתנאי שישרתו בצבא ביחידות שלהם, ויתרמו למשק הכלכלי?
אני מקווה שתראה את התגובה באיחור של שנה.
הנתונים כאן סותרים את מה שתמיד חשבתי, על פי השנתון של הלמ"ס מ2013:
https://www.cbs.gov.il/he/publications/DocLib/2013/8.%20ShnatonEducation/st08_12.pdf
בו יש תחזיות ל2012-2018.
שם נראה שהמספר האבסולוטי של תלמידי כיתה א' בחינוך הממלכתי נשאר קבוע בעוד כל השאר גדלים, ובפרט החינוך החרדי גדל בקצב מהיר מאוד.
אמנם זו רק תחזית אבל חשבתי שיהיה אפשר להאמין לה. מעניין מה קרה