חצי גרוש על קורונה

עד כה COVID-19 לא נדון בבלוג.

בתחילה, כי חשתי שהמידע הכמותי דל ולא אמין, ועל מה שיש כבר יש מספיק אנשים שמסתכלים בזכוכית מגדלת. אחר-כך, כי הפכתי מאוד עסוק בעבודה (מהבית). בהקשרי קורונה, אבל זה סיפור אחר.

מדי פעם שרבטתי תרשים ואמירה בפוסט פייסבוק. המעט הזה, עם קצת רקע ותזכורת למידע שהיה קיים אז ולרוח התקופה, הוא תוכן הרשומה הנוכחית. (מאז פרסום הרשומה כתבתי עוד בפייסבוק, והרשימה עודכנה בהתאם)

כמו רובנו גם אני מחוייב בגילוי הנאות: איני אפידימיולוג, לא חובש כובע של שום סוג של מומחה, לא מייצג אף גוף חשוב, נטול אחריות על הנושא או ייעוץ לאנשים בעלי אחריות, וכמובן הרבה יותר טוב בחכמה לאחר מעשה מאשר לפני.

אז מה יש לנו כאן?

איך מתחילים? בטקסי חלוקת שבחים עצמיים

כבר ב 11/3 נתניהו הצהיר לציבור כי "בישראל מצבנו טוב יותר מרוב המדינות". הוא המשיך והשתמש הרבה במילה "אני" בקונוטציה חיובית ומתן ציונים גבוהים. למשל "אני שוחחתי היום גם עם ד"ר דברה בירקס, האחראית על המלחמה במגפה בארה"ב, היא שיבחה את ההתארגנות שלנו, והיא מדברת עם הרבה מדינות."

רובנו היינו עדיין שאננים בשלב זה. ביום שהדברים נאמרו היו 107 חולים מאומתים בישראל, כשההתייחסות היא כמעט רק לחוזרים מחו"ל וממקומות מאוד ספציפיים. ארבעה ימים אחר-כך, מספר החולים עלה ל־229 והתחושה הכללית של רבים היא עדיין שמדובר בעיקר בחבר'ה שהיו תקועים על ספינת תענוגות מול חופי יפן. אז פרסמתי את התרשים הבא, שמראה בין השאר:

  • שישראל היא מדינה ככל העמים, ואינה אור לגויים
  • שבקצב הנוכחי נגיע ל 1,000 חולים מאומתים תוך פחות משבוע, ול 10,000 תוך שבועות ספורים

הטקסט שצורף הוא "התפתחות מספר המאובחנים המצטבר במדינות שונות, מרגע חציית קו ה 80 חולים. רציתי להכין לעצמי, ואז גיליתי שיש כבר כמעט מוכן, ורק צריך להתאים קלות." וכן "הקוד לייצור (כולל טעינת הנתונים) מתבסס על https://guangchuangyu.github.io/nCov2019/ את המספרים לגבי ישראל עדכנתי ידנית (בכל זאת, שיהיה מעודכן לנתונים של אתמול כפי שאנחנו כבר מכירים אותם), שיניתי את הסף ל־80 חולים (במקור 100), מיקדתי רק בשבועיים הראשונים לאחר חציית סף ה־80 והדגשתי אותנו."

קיבלתי כמה תגובות מופתעות. בתקופה הזו אפשרות ל־ 1,000 (כל שכן 10,000) חולים בישראל הייתה רחוק מהתודעה של חלק מהאנשים שראו את התרשים. אלף בכלל, ובטח ההבנה שמדובר תוך ימים ספורים. גם ההבנה שמה שקורה אצלנו לא באמת שונה לטובה יחסית למדינות אחרות, הסתבר, לא הייתה טריוויאלית.

ראש הממשלה בחר שוב לשלב שבחים להנהגתו בנאומו לאומה באותו ערב. למשל: "מדינות מאמצות אחת אחרי השנייה את ההחלטות והצעדים שאנו קיבלנו. ראש ממשלת ניו זילנד אמרה שהמדיניות הישראלית בהגבלת התנועה בגבולות, היא הוכחה אפקטיבית ביותר, והיא אימצה את הדבר הזה. מדינות אחרות מאמצות את המדיניות שלנו לגבי התקהלות, וכן הלאה." או למשל "אני חושב שעד לרגע זה מקבלים את ההחלטות בצורה המיטבית."

כאמור, להבנתי לא היה מקום לשבחים ולהתפארות. דעתי האישית היא שגם אילו המצב היה באמת יותר טוב ממדינות אחרות באותה נקודת זמן (והוא לא היה), אין מקום לשיח מתהולל מקו הזינוק. חכה לקו הגמר.

את התרשים (+ תרשים על מתים, כשכבר היו) עדכנתי ב 29/3, למתעניינים. גם אז לא נראה שאנחנו אור לגויים.

הפטיש והריקוד

אם הפוסט הראשון נועד להצביע על כך שהמצב אינו קל ונפלא כפי שמוצג, הפוסט הבא היה בכיוון ההפוך.

בין הפרסומים הרבים בנושאי מגפות בכלל והקורונה בפרט, בלט מאוד בתפוצתו הויראלית הפרסום על Coronavirus: The Hammer and the Dance. יתכן שזהו המאמר שהכניס את "השטחת העקומה" לאוצר המילים של כל משפחה בישראל. מעבר לעקרונות עצמם, היו שם גם תוצאות סימולציה לגבי מספר המתים, המאושפזים והחולים לאורך הזמן בהנחות שונות. פרסום ויראלי נלווה סיפק אפשרות אפילו לשחק לבד בהגדרות.

במדינה עם 9,000,000 תושבים מספר מקרי המוות הצפוי לפי המחשבון היה מעל 17,000 תוך חודשים ספורים, לפי ברירות המחדל באתר.

במקביל פורסם בעיתון "המודל המתמטי שעליו מסתמך משרד הבריאות בטיפול בקורונה מצייר את תרחישי התחלואה והתמותה בישראל – לפני צעדי המנע שננקטו" תחת הכותרת "מספרים קשים לעיכול".

הנה טבלה מרכזית משם:

ימים ספורים אח"כ נתניהו הציג בישיבת ממשלה כי "ייתכן וישראל תגיע תוך חודש לכעשרת אלפים בני אדם שימותו מנגיף הקורונה".

באופן טבעי התחלתי לשחק בסימולציה. הסתכלות בערכי ברירת המחדל נראתה לי משונה.
אז כתבתי (21/3) את הטקסט הבא:

פוסט בורות, לא לזרוק עגבניות (וככה"נ לחובבי מודלים ודאטה בלבד)

אני מניח שרבים מכם כבר שיחק עם מחשבון המגפה http://gabgoh.github.io/COVID/index.html

כלי מדהים ומרשים.
אבל גם עם הרבה מאוד פרמטרים, ולכן מסורבל – ובחירה שונה של ערכים (מברירות המחדל) יכולה להוביל לתוצאות שונות מאוד.
עכשיו נתחיל את השטויות שלי, ותעזרו לי לתקן בשלבים, בסדר?

כל עוד המערכת לא בקריסה נדמה לי שאחוז הנפטרים לא צריך להיות 2% מהחולים אלא הרבה פחות. נניח 0.5%. במדינה צעירה כמו ישראל אפילו 0.3%, אבל בואו נשתמש ב 0.4%. הולך?

אחוז החולים שצריך לאשפז בברירת המחדל הוא 20%. נשמע לי מאוד גבוה. במיוחד שרוב המאובחנים צעירים. בשמרנות, ניקח 10%?

ברירת המחדל במחשבון היא שמדיניות ריחוק חברתי מתחילה אחרי 100 יום. לא ברור מתי התחלנו, אבל בטח שאחרי 1/1/20, לא? האם נכון לקבוע שכמעט כולם (כולל איטליה וסין) התחילו הרבה קודם? בערך ב 100 חולים מזוהים? גם אנחנו. בואו נניח (לחומרה) חודש וחצי.

לעומת זאת ברירת מחדל לאחוז הנדבקים הראשוני במחשבון היא חולה בודד. אנחנו הרי הבאנו את המחלה ביבוא, ויותר מאדם אחד הגיע עם המחלה לארץ. אני מניח (סתם מהמותן, לחומרה) 500 אנשים שלא ידעו אבל הגיעו כשהם מדבקים, במקום האחד הבודד. הגיוני?
חוץ מזה, אם אני מבין נכון, הם מניחים שאדם מדבק במשך 3 ימים בלבד. הנחתי לחומרה 14, בלי לקרוא מה יודעים על זה (או אם הבנתי נכון מהו המספר 2.9 ימים במחשבון המכונה Duration patient is infectious). טעות גסה?

לאן זה מוביל אותנו בנתונים הללו (כל השאר ללא שינוי ברירת המחדל שבמחשבון ולפני שעזרתם לי לשפר את נתוני הקלט)?

לכ־100 הרוגים בישראל, על 9 מליון האזרחים שלה, ולשיא אשפוזים של פחות מ־600 אנשים בלבד (מה שלא צריך לגרום לקריסת המערכת).

למען הסר ספק – גם בנתונים הללו, אם מוותרים לחלוטין על מדיניות של ריחוק חברתי מקבלים עשרות אלפי הרוגים בישראל על 9 מליון האזרחים שלה.
זה נורא ואיום, אפילו אם מדובר באנשים שלרובם גם בלי קורונה תוחלת החיים הייתה יחסית קצרה.

השורה התחתונה כאן היא שהתוצאות עשויות להיות טובות בסדרי גודל אפילו מהמודל "המקל" שלפי הכתבה משמש מקבלי החלטות (זה שלפיו צפויים 8,600 מקרי מוות). במשחק המאוד פשטני שלי מספר המתים החזוי היה כאמור בסדר גודל של 100 מקרי מוות.

הרשומה הזו גררה יחסית הרבה תגובות והערות (הרבה? אני סתם מתכוון יחסית לאפס התגובות המקובל אצלי; עדיין מספר זעום יחסית לאנשים פעילים יותר ברשתות חברתיות).

לאחת מהן שעסקה בפרשנות השבתי כי  "אם ההנחות שלי נכונות (לא הייתי שם על זה כסף) אז המסקנה היא שכנראה אפשר למצוא נקודת איזון שיש בה ריחוק חברתי, אבל לא חמור יותר – ובעצם קל יותר – מהקיים."

מה הסיכוי להדבק מהקופאית בסופר?

בסוף חודש מרץ, כשרובנו ספונים בדירות ובחרדת מגע עם כל מפגש אקראי, כתבתי:

"שאלה למלומדים,

מה הסיכוי של קונה בודד להדבק בהנתן קופאי חולה אך לא מאובחן (נניח 5 דקות בחצי מטר במהלך הקניה, שני הצדדים בלי מסיכה וכפפות, ואפס קונים ואנשים אחרים)?

והשאלה המשלימה – בהנתן קופאי בשופרסל גדול, מה הסיכוי שהוא חולה?"

התגובה היחידה שקיבלתי הייתה "או מה הסיכוי שהוא הדביק כבר את כל שאר העובדים ואז אתה יותר חשוף."

חשבתי ששגוי להוביל אנשים לשאננות, אז לא כתבתי את ההערכה שלי. ההערכה? סיכוי כמעט זניח.

ברקע להסבר – באותה תקופה בישראל 4,500 חולים מאומתים. נניח פי 4 מזה חולים באמת. אז מה? בישראל למעלה מ 9,000,000 אנשים. הקופאית לפיכך כנראה לא חולה. למרות שמדובר בסופר גדול, ובאחד ממקומות החיכוך הכי גדולים של אוכלוסיה בזמן הסגר. אם החולים לא היו מבודדים אלא מסתובבים כמו כולם ברחובות, אז הסיכוי לפגוש חולה  באקראי היה בערך 2 מ־1000 מפגשים באותה תקופה. רק שהחולים ברובם המאוד מכריע לא מסתובבים ברחובות, אז המספרים קטנים עוד הרבה יותר.

נמשיך – ללא בידוד חברתי מוערך שכל חולה ידביק 2-3 אנשים (אלו ההערכות שמצאתי באותה תקופה), במהלך כל תקופת מחלתו. כיוון שללא בידוד חברתי "אדם ממוצע" פוגש הרבה יותר מ־2-3 אנשים בתקופה שהוא מדבק (או שהתקופה הזו מאוד מאוד מאוד קצרה), אז אין מקום לחרדה.

עם זאת, עקרון הזהירות המונעת נכון דווקא כאן. למה להסתכן סתם? אין לי צורך לקפוץ לסופר שלוש פעמים ביום, ובמרבית המקרים לא נגרם נזק גדול מהדרישה שאנשים באינטראקציה יהיו עם מסיכה וישתדלו לשמור מרחק זה מזה. בהחלט נכון להפחית אינטראקציה בין אנשים, גם אם ברמה האישית הסיכון המיידי אינו גבוה. אז לא כתבתי את ההערכה שלי. מנחש שאם הייתי עושה סקר בקרב האנשים שלא השיבו לשאלה הייתה מצטיירת תמונה שונה. תמונה לפיה הקופאי/ת בטח חולה, והסיכון להדבקה ממנו גבוה ומוחשי. ראו התגובה היחידה שכן נכתבה.

אין אופציה, למעט הפטיש?

לסגר יש משמעויות כבדות. בתחילת אפריל (כשאם מישהו שמע על שבדיה זה בעיקר בהקשר בסגנון – "המטורפים האלה, הנה כבר מתחילים לראות את התוצאות ההרסניות") נעזרתי בנתוני Google Community Mobility Reports כדי לראות עד כמה הסגר הוא המשתנה המסביר את ההצלחה בבלימת המגפה.

שלא יובן לא נכון, ברור לי שסגר יעיל בבלימת מגיפה. השאלה היא לא האם היא תתפתח גם בלעדיו, וגם לא האם התנהגות של "עסקים כרגיל" אינה בעייתית (כדוגמת טענות "זה סתם עוד שפעת"). אני מאמין (אז וגם עתה) שב"עסקים כרגיל" הייתה מתרחשת קטסטרופה, ושסגר הוא אמצעי מאוד יעיל לדיכוי מגפה. אבל, ליעילות של הסגר יש גם "תופעות לוואי" קשות.

התחלתי בשאלה על יפן:

"מי העמיק קצת ויודע לספר מה קורה ביפן? לפי Community Mobility Reports של גוגל נראה שאין שם ממש ריחוק חברתי. בכל זאת, הם עומדים כרגע על פחות מ 5,000 חולים מאומתים. יש סיפור מעניין?"

 

ומייד (התאריך 9/4 אגב) בפוסט הבא:

"לא מבין. מי מסביר לי?
גוגל מפרסם מידע ממנו אפשר ללמוד עד כמה מממשים בפועל ריחוק חברתי במדינות שונות.
העניין הלא ברור הוא שנראה כאילו המדינות בהן אין ריחוק חברתי של ממש אינן "נענשות" על כך. להפך, הן "מצטיינות". גם במספר הנבדקים, וגם במספר המתים. בכלל, קשה להצביע על קשר בין מעבר למדיניות שעובדת של ריחוק חברתי לבין השטחת העקומה.
מה קורה פה?

תשומת לב ליפן, דרום קוריאה, דנמרק, אוסטרליה, שוודיה. מפתיע אותי לגלות עד כמה אין בהן ריחוק חברתי. מפתיע עוד יותר לראות שזה לא מפריע להן להיות דוגמאות לחיקוי, לכאורה.

לעומתן מדינות רבות שהיו מהירות וחדות בהגעה לריחוק חברתי יכולות רק להתפלפל ב"צדיק ורע לו"?

כ"ריחוק חברתי" נלקחה ירידה על מתחת ל 50% מה baseline של Retail & Recreation בנתוני Google Mobility. התרשימים "מיושרים" לפי היום הראשון בכל מדינה בה היו רשמית לפחות 100 חולים בתרשים הראשון, ולפי היום הראשון עם 10 חולים המיוחסים לקורונה בתרשים השני"

כשהדברים נכתבו, בתחילת אפריל, הם לא נפלו על אוזניים קשובות. אבל, כעבור כשבועיים שיח דומה נהפך נפוץ. היום, כך נדמה, כמעט קיימת מוסכמה שהתנהגות נאותה יכולה להחליף את "הפטיש" הכולל מעצר בית ובלימת הפעילות במשק.

איך מבטלים סגר בלי בדיקות?

אין לי מושג, אבל הלכנו על זה. יותר ממרבית הצעדים שכן עשינו, מספר הבדיקות לא הצליח להדביק את קצב החשודים כחולים, ממש עד לעת האחרונה. בשעה שכבר דובר איך יוצאים מהסגר, היו ביטויים רבים על העלאת מספר הבדיקות (וגם ביטויים של אנשים חשובים מסויימים שמספר הבדיקות הוא לא מה שחשוב). אבל בפועל:

כלומר, מספר הבדיקות (ובפרט לאנשים חדשים) היה (14/4) בירידה. זאת, כאשר אנשים שרצו להבדק נשלחו הבייתה כי אין משאבים לבצע את הבדיקה.  גרוע מזה:

אחוז התוצאות החיוביות בקרב הנבדקים לא ירד עדיין (נכון למידע ששוחרר לציבור ב 14/4). זו העדות לכך שמספר הבדיקות לא השיג את הצורך. אם אחוז התוצאות החיוביות יציב (או אפילו גדל) זה אומר שהשינוי במספר הבדיקות לא מצליח להדביק את הגידול במספר הנשאים. אחרי שמגיע הרגע בו בודקים את כל מי שנראה לצוותים הרפואיים כראוי לכך (ואני מקווה ומעריך שמאז שהכנתי את הגרף הזה המצב השתפר ואנחנו כבר שם) אחוז התוצאות החיוביות מכלל הבדיקות צריך לרדת. באמצע אפריל, למרות שיח על שחרור, הקלות והגדלת מספר הבדיקות היומי – עוד לא היינו שם.

צבירים ומדינות. מספרים אבסולוטיים, ומתים לנפש

(תוספת 5/5)

** האם להשוות את התמותה בין מדינות לפי מקרי מוות ל 100,000 תושבים או לפי מספרים אבסולוטיים? **

תרשימים וניתוחים של התפתחות המגפה אפשר לעשות במספרים אבסולוטיים (כמה חולים / מתים בפועל) או במספרים יחסיים (כמה מתים לנפש). רוב השרבוטים שעשיתי היו במספר אבסולוטיים, וההערה "זה גרף שגוי, אתה צריך לעבוד במתים לנפש" חזרה מספר פעמים.

התנגדתי במרבית המקרים. קודם כל, אמפירית, קל לראות שההתפתחות ממספר מסוים (נניח מ 100 חולים מאומתים או 10 מתים) דומה מאוד בין מדינות עם מספר תושבים שונה מאוד. היא לא דומה כשמסתכלים על מספרים יחסיים. אבל אז באה ארה"ב כדי להראות את האבסורד שבמספרים אבסולוטיים. בואו ננסה להסביר.

במרבית המקרים נכון, להבנתי, לעבוד עם מספרים אבסולוטיים. למה? מספר החולים/מתים קטן מאוד יחסית לגודל האוכלוסיה. בהפשטה (שתכף נוסיף לה רובד) מדובר בצביר מקומי. נניח שאדם אחד במדינה חולה, הוא בא במגע עם כך-וכך אנשים מדי יום/שבוע. לא יהיה מחסור באנשים חדשים להדביק במדינה, וגם במדינות קטנות מה שמגביל את ההתפתחות הוא לא מספר התושבים הכולל. השכנים של ג'ון, השכנים של יוסי והשכנים של אחמד יהיו בנמצא גם אם אחד מהם גר במדינה קטנה ואחר במדינה גדולה. אפילו כאשר המגפה כבר יוצאת מכלל שליטה, מספר החולים עדיין קטן יחסית למספר התושבים במדינה.

אנשים באותה מדינה יכולים להיות באזורים עם מאפיינים שונים, ולכן תושב אחד אולי נמצא קרוב לצביר של חולים שממשיכים להדביק את האנשים סביבם (והסיכוי שלו להדבק גדול יותר) ואחר נמצא באזור שבו אין שום חולה (וצביר של חולים). כמובן שאם נחכה מספיק זמן מישהו מהאזור הראשון יצליח להדביק מישהו מהאזור השני, ואז גם באזור השני יתחיל להתפתח צביר.לאנשים באותה מדינה יש גם הרבה דברים משותפים (ולכן הגיוני להשוות בין מדינות). מדיניות המעבר בגבולות נקבעת למדינה. מדיניות סגר נקבעת בצורה אחידה במדינה, בד"כ. פחות או יותר.

מתישהו ההשוואה האבסולוטית מפסיקה להיות רלוונטית. ככל שהמדינה גדולה יותר, יש יותר אזורים עם מדיניות שונה ועם מעבר גבולות שונה ועם עוד מאפיינים שונים. בנוסף, ככל שבמדינה יותר תושבים ויותר שטח, יש פוטנציאל ליותר צבירים. או "צבירים התחלתיים".

עקרונית, לא מאוד חשוב אם יש 10 מתים בשני מוקדים (5 בכל אחד) או במוקד אחד בלבד. הזמן עד להגעה ל־100 מתים אמור להיות דומה. בכל מקרה הוא לא מושפע מאוד מגודל האוכלוסיה הכללית (5 מליון אנשים או 50 מליון)
אבל זה קצת משנה. בהתחלה לא דרמטית, אבל אם יש הרבה מאוד שטח, הרבה מאוד אנשים, וכללים שונים באזורים שונים – מהר מאוד זה הופך משמעותי. ככל שמדובר ביותר מוקדים התחלתיים, מגבלות שמאיטות את ההתקדמות בכל אחד מהצבירים בפני עצמו משפיעות פחות.

האם כבר כתבו על זה ובצורה מוצלחת יותר? אני בטוח שכן, ומתנצל על הפשטנות והבורות.
בשורה התחתונה – אני מנחש שיותר מעניין לדעת אם אתה קרוב לאזור מקומי של חולים (המכונה כאן צביר) וכיצד כל צביר כזה מתפתח גאוגרפית מאשר לספור מתים לנפש. כשאין את המידע הזה, מספרים אבסולוטיים של חולים הם התחליף המתאים ביותר. עד לנקודה מסויימת (או לישויות מאוד גדולות כמו ארה"ב ואירופה)

האם ומתי היו מספיק בדיקות כדי להעריך את מספר החולים?

(תוספת 16/5)

לפני כחודשיים, בתחילת הדרך בארץ, כבר התחדדה שאלה על הקשר בין מספר החולים המאובחנים למספר החולים. ההשערה – יש (הרבה?) יותר חולים מאשר חולים מאובחנים.

כשהקריטריונים למעבר בדיקה מאוד נוקשים, כפי שהיה אצלנו (וגם אצל אחרים) החשש מוחשי מאוד. עם הזמן הלכנו והגדלנו את מספר הבדיקות. רק שבמקביל גם מספר החולים גדל.

כל עוד מספר החולים המאובחנים גדול באותו קצב (או בקצב גדול יותר) מהגידול במספר הבדיקות – החשש נותר תקף.

בנקודה שבה מספר המאובחנים ממשיך לגדול, אך מספר הבדיקות גדל יותר, כך שהפער בין המספרים שלהם הולך וגדל – אפשר להתחיל להרגע.

רק שמועד כזה אף פעם לא התרחש בישראל. כמו גם במרבית המדינות האחרות. העליה של מספר החולים המאובחנים הייתה מקבילה פחות או יותר לעליה במספר הבדיקות. אם לדייק – בישראל, העליה במספר החולים המאובחנים הייתה מהירה יותר מהעליה במספר הבדיקות.

עד לנקודת היפוך בה מספר החולים המאובחנים היומי *קטן*. לא קצב הגידול שלו קטן, אלא המספר עצמו. פחות חולים מאובחנים. אולי מבלבל, אבל זה שונה מהפער שדיברנו עליו קודם (מספר החולים ממשיך את קצב הגידול שלו, אך מספר הבדיקות פותח פער מעל).

כלומר – יותר משמספר הבדיקות הגיע ליעד רצוי, המגפה עצמה החלה לדעוך.
לשמחתנו, אם המגפה דועכת אז גם מספר הבדיקות כנראה מספק. אבל, זה מזל ולא שכל, תכנון וביצוע.

בתרשים מדינות עם גודל אוכלוסיה "דומה לישראל" (אוכלוסיה בין 3 ל 30 מליון), שבוצעו בהם (במצטבר) לפחות 10,000 בדיקות (סינון מדינות "שונות") ויש עליהם נתונים החל מתחילת חודש מרץ.

לכל מדינה מוצג מספר הבדיקות היומי (העקום העליון), מספר החולים המאובחנים היומי (העקום האמצעי, הכתום) וגם מספר המתים היומי (התחתון, בשחור)

כל ההסתייגויות הרגילות תקפות גם הפעם – לא אפידימיולוג, לא מומחה, לא קראתי מה אחרים כבר כתבו בנושא, לא תקננתי להבדלים רבים וחשובים בין מדינות וכו'

חזרה לשגרה ברחבי הגלובוס, תמונת מצב נוכחית

(תוספת 16/5 ראשונה, ושניה)

על תחבורה ציבורית עדיין לא ממש עולים גם בארה"ב, אבל מגמת החזרה לשגרה שם מהירה יותר ממה שהייתי מדמיין. ישנן ערים רבות בהן נתוני אפל על נהיגה והליכה כמעט שכבר חזרו לנתוני חודש ינואר. נדמה שעוד שבועיים זה יהיה המצב בכלל ארה"ב.

הנה להשוואה תמהיל הכולל גם ערים מרכזיות מחוץ לצפון אמריקה. החזרה לשגרה מתונה הרבה יותר (אבל, שימו לב לצרפת למשל, השבוע האחרון כלל שינוי משמעותי במדיניות, ויהיה מעניין לראות את התרשים משתנה עוד שבוע)

טקסס

(עדכון 18/5)

אתמול בחדשות ערוץ 12 דווח "ובינתיים מגיעים הנתונים מהמדינות הראשונות שמסירות את המגבלות. כך בטקסס, לדוגמה, שבועיים אחרי ההקלות, נרשם זינוק בתחלואה. עם מספר החולים היומי הגבוה ביותר שנרשם עד כה".
לגבי מימוש הקלות בפועל, לא רואה שטקסס שונה בפועל ממדינות אחרות. בארה"ב רואים עליה די חדה ממצב סגר לכיוון עסקים "יותר כרגיל" במגוון רחב של מדינות (אפשר לראות פוסט משלשום).
אבל גם לגבי המצב האבסולוטי – נדבקים, מתים – מבלי להכיר עוד פרטים, לא נראה שטקסס ראויה לציון מיוחד. בבקשה לעיונכם:

הקלות ללא עליה בתחלואה

(עדכון 23/5)

למעלה מחודש חלף מאז שהחלו הקלות של ממש בהגבלות התנועה ופעילות עסקים בישראל. החודש שחלף גורם לרבים מאיתנו להניח שהמגבלות היו טעות.

אין מה להכביר על הכובד והמשמעות של המגבלות. לכלכלה, לחופש הפרט ואולי קודם כל – לאנושיות הפשוטה שנפגעת מנתק בין אנשים, העדר מגע ומעצר בית בבידוד מוחלט למבוגרים.

לאור משמעותן הקשה, מובן שגם מי שתמך במגבלות באופן מלא עשה זאת מתוך אמונה שבלעדיהן המגפה תצא מכלל שליטה. ההקלות לוו בחשש שעם תחילתן – נראה עליה בתחלואה. למען האמת, השאלה לא הייתה האם נראה עליה, אלא האם העליה תהיה בגבולות הסביר או תגרום להתפרצות מחודשת.

אין התפרצות מחודשת. אין עליה בתחלואה. בעצם, יש רק ירידה. התרשים מראה את מספר החולים החדשים שאובחנו מדי יום בישראל, ומתחתיו ביטוי למגבלות התנועה (נתוני אפל על תנועה בכלי רכב בישראל). ניתן לראות שתחושת הבטן שלנו תואמת את המספרים – החזרה לשגרה הולכת וגוברת, ללא כל סימן להשפעה על התחלואה. בניגוד מוחלט לתיאוריה לפיה יותר מפגשים יובילו ליותר חולים – מספר החולים המאובחנים במגמת ירידה. לא ניתן לראות רמז להתדרדרות כתוצאה משינוי ההתנהגות. כלומר, לא רק שאין עליה במספר החולים – יש ירידה.


בתגובה הראשונה ניתן לראות את ישראל לצד מדינות נוספות: שוויץ, נורווגיה, דנמרק ואוסטריה. כולן מדינות עם אוכלוסייה דומה לישראל (5-10 מליון אזרחים) שביצעו במצטבר למעלה מ 100,000 בדיקות.

בכולן ניתן לראות את אותה התופעה – האזרחים נעים הרבה יותר, והמגפה הולכת ופוחתת.


יותר צפוף לעין, אבל בתגובה השניה ניתן לראות בנוסף גם את סרביה, פורטוגל, יוון, פינלנד ואפילו את שוודיה המושמצת.

מבטיח לכם שלא סיננתי במכוון אף מדינה כי היא "לא הסתדרה עם התיאוריה".

בתגובה השלישית ניתן לראות את מדינות הענק עם מספר החולים הגדול ביותר: ארה"ב, רוסיה, איטליה, גרמניה וברזיל.

ברזיל היא היוצאת מהכלל – בעיקר בכך שעדיין לא הגיעה לנקודה שבה רואים ירידה בקצב היומי, להפך. בשאר הארצות הירידה מתונה ואיטית יותר מאשר במדינות הקטנות כמונו. אך גם שם – לא רואים השפעה של מגמת החזרה לשגרה. רואים חזרה לשגרה (בארה"ב כמעט מלאה) ולצידה – ירידה בתחלואה היומית החדשה.

מספר הבדיקות היומי עתה, כשהמגמה בירידה, גדול (באופן ניכר) ממספר הבדיקות שהיה כשהמגפה הייתה בעליה. אז ההשערה הישנה על תחלואה גדלה שאיננו מזהים – אינה ההסבר.

מה קורה כאן?

האם יש הסבר מקובל מדוע מגפה תפחת לאחר שהגיעה לשיא גם אם מספר המדביקים הפוטנציאלי גדול יותר, האנשים שעדיין לא נחשפו מהווים את הרוב המכריע של האוכלוסייה והריחוק החברתי ביניהם לבין המדביקים קטן יותר?

האם יתכן שמספיק ריחוק חברתי מתון הרבה יותר מזה שבו היינו כדי לעצור את התפרצות המגפה?

האם יתכן שבלימת התעבורה בין מדינות היא המפתח, ולריחוק החברתי בתוך כל מדינה השפעה פחותה בהרבה משייחסנו לו?

האם יתכן שעצם קיום הבדיקות בהיקף מספיק, ולכן זיהוי החולים בזריזות הוא המפתח לבלימת המגפה, ולא בידוד של מבוגרים? (זיהוי – כי מוכנים לבדוק אותם; בזריזות – כי אין תור ארוך של מועמדים שמעפיל על מספר הבדיקות האפשרי)

האם יתכן שזמן הדגירה של המחלה ארוך יותר, ולכן צריך יותר מחודש כדי שנבחין בשינוי הבא עלינו לרעה?

האם יתכן שבעצם – אנו מפרשים את המגפה ואת הצעדים המשפיעים עליה באופן שגוי, מאוד?

שמועות מוקדמות על גל שני

(עדכון 30/5)

[רקע: ב 29/5 חצינו את הקו האדום של 100 מקרים חדשים ביום, ובמסיבת עיתונאים התבשרנו ששוקלים להפסיק את הלימוד בחטיבות הביניים ובתיכונים, וכי ההמלצה היא להמנע מביקורי של סבא וסבתא]

———————–

האם באמת 78 מתוך 101 המאובחנים אתמול הם מאותו בית ספר בירושלים (60 תלמידים ו־18 אנשי צוות)?

אם כן, מדוע המידע הזה הוצנע? נדמה לי שאם היינו מסתמכים על המידע שמשחרר משרד הבריאות בלבד, ללא דיווחי עיריית ירושלים, בכלל לא היינו יודעים על ריכוז ספציפי בבית ספר מסוים. היינו יודעים רק ש"המספרים עולים".

האם זה אומר שאפשר לחזור לשאננות? לא. מעולם לא המלצתי על שאננות או עסקים לגמרי כרגיל.

אבל זה בהחלט מעלה שאלות מעבר למידע ש(לא) משותף איתנו. מה ההשלכות לגבי המדיניות עד כה? עד כמה אנחנו האזרחים צריכים להיות מודאגים כרגע, בהתנהלות היום יומית? האם באמת נכון לשוב ולנתק סבים וסבתות מנכדים? אפילו – האם יש בעיה בבתי ספר ונכון להפסיק את הלימודים – או שהתגלתה בעיה בבית ספר ספציפי?

לגבי הנקודה האחרונה – עוד מהדברים שלא שמענו זה תחקיר מהיר שמנסה ללמוד מה היה באותו בית ספר. האם אפשר להצביע על מוקד של כיתה מסוימת? של מורה מסוים? האם הגיע לבית הספר מורה עם סימפטומים, או שהיה זלזול רשלני במיוחד אחר בהנחיות? האם הנתונים בבית הספר הזה דומים לבתי ספר רבים אחרים? כמה בדיקות נערכו בקרב עובדי בתי ספר בערים שונות? מה התוצאות שלהן?

את החקירה המהירה ואת הבדיקות לכל מי שמסביב כנראה לא עושים ובטוח לא מדווחים מספיק. את ההדגשה על חשיבות ההתייחסות לסימפטומים קלים בחומרה רבה – לא עושים, ומסתירים בתוך ריבוי הפחדות שמפחית מהמיקוד במה שבאמת חשוב. נדמה שהפעולות הנדרשות לא נעשות, והמסרים החשובים נטבלים בנהר עמוק של הפחדות ושיח על זוטות כמו אי לבישת מסיכות בחוף הים.

הייתי שמח לדעת גם נתונים על מספר הנבדקים ומספר החיוביים בקרב עובדי שווקים, עובדים בקניונים, וכן – גם בקרב מורים ומקצועות נוספים. עם תחקיר אפידימיולוגי על המקרים החיוביים. נדמה לי שמרבית הצעדים ששוחררו במהירות שיא התגלו כלא בעייתיים (אני מופתע, אגב). בדיוק כפי שנדמה לי שההחלטות עליהם התקבלו בדרך קלוקלת, שהבקרה למדוד את השפעתן רשלנית, ושהדיווח לציבור על הממצאים שיש הוא ברדק במקרה הטוב והטעיה מכוונת במקרה הרע.

אישית, מקפיד וחושב שנכון להקפיד לשמור מרחק ולחבוש מסיכה (כולל כיסוי ראוי של האף) במגע עם אנשים זרים בחללים ציבוריים סגורים. יתרה מכך, מנסה להפחית מפגשים כאלה.
אני כן מוטרד ממסיבות ומריבוי מפגשים שהיו בעת האחרונה בלי הקפדה כזו.
להבדיל – לא חושב שנכון להמנע לארח ולהתארח אצל משפחה וחברים. לא חושב שנכון לעצור את המשק. גם לא חושב שמשהו עקרוני השתנה או התבדה מהפרשנות שכתבתי בשבוע שעבר. מי שחשב גם אז שזה רק עניין של זמן ונראה את האסון מגיע – יראה ביממה האחרונה הצדקה לנבואתו. מי שחשב שהניתוח מיותר כי אין בכלל מגפה – ימשיך לחשוב כך. כנראה שגם אני באותה שבלונה – וחושב שהתחלואה לאחר ההקלה במגבלות, בישראל ובעולם, מעידה שמרבית המגבלות היו טעות

תמותה בישראל בעידן הקורונה

(עדכון 1/6)

אז כמה השתנתה התמותה בישראל כתוצאה מהקורונה? לא לפי מקרים המדווחים כקורונה, אלא סך כל המתים, מכל סיבה שהיא?
באמצעות נתוני הלמ"ס שפורסמו עתה (ותודה רבה ל Gai Zomer) ניתן לראות את סך כל מקרי המוות בישראל בכל שבוע בשנת 2020 (הקו הבולט) בהשוואה לכל אחת מחמש השנים הקודמות. הנתונים מעודכנים עד סוף חודש אפריל 2020.
ניתן לראות שעד לסוף חודש מרץ המצב היה טוב מהשנים הקודמות. בסוף אפריל שוב המצב חוזר לקדמותו. באמצע יש קפיצה. לא דרמטית, אבל בהחלט קפיצה מעניינת.
בתגובה הראשונה תרשים של מקרי מוות של בני 80 ומעלה בלבד.
בתגובה השניה תרשים של מקרי מוות של בני 30 ומטה בלבד – שם דווקא יש ירידה בזמן הסגר, כצפוי.

בנוסף, נשאלתי על ירידת מוות בתאונות דרכים, והשבתי באחת התגובות:

בשנה אופיינית יש כמעט 45,000 מקרי מוות בישראל, מתוכם פחות מ־400 מתאונות דרכים.
זה לא ברזולוציה (במקרה הספציפי – לשמחתנו)
מי שממש מתעקש יכול לחפש את הירידה בתאונות דרכים בגרף שצרפתי בתגובה השניה (בפוסט המקורי) שמכיל רק צעירים מתחת לגיל 30. השנה הנוכחית היא שנה טובה בהקשר מיעוט מקרי מוות של צעירים, בדגש על החודשים האחרונים. אפשר לנחש, אבל ממש לא ניתן לטעון, שזה בזכות הסגר והקורונה.
חוץ מזה כדאי לזכור שמוות מתאונות דרכים אפילו בקרב צעירים, אצלם זו סיבת מוות משמעותית, נמצא עדיין משני למוות מסרטן (הזכרתי זאת במשהו שכתבתי בעבר ברשומה על מערכת הבריאות שלנו)
ועוד דבר – היה חשש (אולי מוצדק) שהסגר גרם לעליה בתמותה. החשש הוא שאנשים היססו והתעכבו בהגעה לבתי החולים במקרים אקוטיים. שבץ או התקף לב שממתינים איתם (כי הרי לא בטוחים שעוברים משהו משמעותי, ובית חולים העלה לאנשים חשש של מלכודת קורונה) עלולים להוביל לתמותה עודפת. עד כמה זה קרה, ועד כמה זה מסביר תמותה עודפת בתקופת הסגר בהשוואה לעליה כתוצאה מהשפעה ישירה של הנגיף? שאלה טובה
עוד תוספות בגלל תגובות הן תרשים של התמותה המצטברת עד סוף חודש אפריל:

אם היינו מציגים רק את סך התמותה, בלי ההתפתחות על ציר הזמן, אז נדמה ש 2020 היא עוד שנה רגילה. רק שעד סוף מרץ התמותה קטנה מהרגיל, ובאפריל גדולה מהרגיל, ובסך הכל זה די מתקזז.

וגם פילוח התמותה בשנת 2020 לפי קבוצות גיל:

ניתוק השרשרת 1

(עדכון 6/6)

יעברו עוד כמה ימים עד שנדע את המעט שכן חולקים איתנו על תחלואה לפי אזורים שונים בארץ, אבל ככה"נ ירושלים מככבת בעליה בתחלואה (וככל הנראה – בעיקר בקרב תלמידי תיכון).
במקביל – מגמות הניידות שמפורסמות ע"י אפל מראות שהמחוז היחיד בו פעילות הנהיגה לא חזרה לעצמה הוא מחוז ירושלים.

יש מי שיגיד שבגלל שיש עליה בתחלואה אין עליה דומה בניידות.
יש מי שיגיד שהדבר העיקרי שרואים הוא שאין קשר בין חזרה לשגרה, כפי שמשתקפת בניידות, לתחלואה. התחלואה בירושלים היא הרי כנראה כתוצאה ממחדל שהיה בגימנסיה העברית (לא שפרסמו תחקיר אפידמיולוגי על הגימנסיה, עד כמה שאני מכיר).

יש מי שיגיד שהעובדה שלא מתנפלים על כל מקרה כמה שיותר מהר ובצורה מעמיקה, כדי לגדר את פוטנציאל ההתפתחות של מקרה כשהוא קטן ועוד ניתן לאחיזה (וגם כדי ללמוד מה נקודות התורפה שלנו) – היא הבעיה. טוב, זה כבר אני.

ניתוק השרשרת 2

(עדכון 10/6)

שר הבריאות אתמול: "הזלזול בהנחיות הביא לעלייה, ללכת בלי מסכה – כמו לנסוע במהירות של 160 קמ"ש".
ראש הממשלה שלשום "הדבר שהחלטנו לעשות זה קודם כל להרים הנדברקס. אנחנו עצרנו את כל ההקלות שהיינו אמורים להחיל בימים הקרובים"
אני לא מעודד זלזול הציבור בהנחיות, להפך. באותה נשימה – זלזול הרשויות בתפקידן ואי מיצוי המאמצים לזהות מוקד תחלואה שהוא קטן ולנתק אותו לפני שיהפוך לגדול – כנראה חשוב עשרות מונים על פני ההשפעה הנוכחית של זלזול הציבור בהנחיות.
עדיין לא ראיתי (שבועות אחרי) אפילו תחקיר אפידימיולוגי על הגמנסיה העברית בירושלים, ואני רחוק מלהאמין שלא היה שם מחדל – של הרשויות, לאחר תחילת ההתפרצות. עדיין לא ראיתי גם מיפוי ופילוח של נתוני המאובחנים החדשים, שמאפשר להבין האם ואיפה יש בעיה. פספסתי?
ראש צוות מכלול קטיעת שרשראות ההדבקות, בסיום תפקידו: "חוסר בקטיעה אפקטיבי ומהיר של שרשראות ההדבקה עשוי להביא להתפרצות מקומית או גדולה יותר".
מבין הדברים שלא מאפשרים למכלול לבצע את תפקידו מצוין העדר בדיקת כלל מבודדי המעגל הראשון בעיתוי המוקדם ביותר הרלוונטי. "נושא מהותי זה של קטיעת השרשרת אינו מוסכם ולכן בשלב זה אינו מופעל"
מצורף קישור למסמך סיום התפקיד שפורסם בתקשורת אתמול.

ריבוי בדיקות לעומת מקרי מוות

(עדכון 20/6א)

חפירות קורונה לשבת 1/2:
בשעה טובה אולי נתחיל לנסות לנתק שרשראות שרשראות הדבקה כשהן קטנות. ההודעה מאתמול על תגבור כח אדם היא התחלה טובה, אבל הדרך עוד ארוכה.
בינתיים, עוד נקודת מבט לטובת אלו שלפי הפרסומים מתנגדים לביצוע מתירני של בדיקות. מספר המתים המיוחסים לקורונה גדול יותר, ככל שנעשות פחות בדיקות.
בתרשים הזה הציר האופקי הוא מספר בדיקות לכל מאובחן. הציר האנכי הוא מספר מקרי המוות המיוחס לקורונה.

מה עולה יותר – הבדיקות והמאובחנים

(עדכון 20/6ב)

חפירות קורונה לשבת 2/2:
מספר החיוביים בישראל עולה, ואין לזלזל בכך.
במקביל, כדאי להבחין שבהתחשב במספר הבדיקות (שעולה, וזה מצוין) זה לא מפתיע.
לכן לצד החשיבות שלא לזלזל (ברמה האישית), ולצד החשיבות לחקור ולנתק שרשראות מהר כשהן עוד קטנות (ברמת המדינה) כדאי גם לזכור שלפחות חלק מהעליה היא *עליה במאובחנים שאנחנו יודעים עליהם*. ככה זה כשבודקים יותר, ותחת קריטריונים מתירניים יותר.
אישית, אגב, אני סבור שהקריטריונים צריכים להיות מתירניים עוד יותר מהקיים.

משהו קטן לסיום

קל למתוח ביקורת, קשה הרבה יותר להתמודד נכון עם מצב חדש ולא מוכר. נכון. ברור.

הביקורת שלי היא נרחבת ועזה יותר ממה שמצוטט כאן. מצוטט כאן רק מה שפרסמתי בפייסבוק.

איננו אור לגויים, ואני רואה דמגוגיה בנסיונות להציגנו ככאלה. אבל, לשמחתנו וחשוב הרבה יותר, אנחנו לא חברים במועדון המצומצם של המדינות בהן ההשפעה הרפואית של המגפה יצאה מכלל שליטה.

לסיום – עכשיו כולם עושים גרפים אקספוננציאלים? חזון אחרית האנליסטים החנונים 🙂

 

3 תגובות בנושא “חצי גרוש על קורונה”

  1. Very Interesting and a bit concerning. Yes, I believe in the US the medical profession and sience are not heeded and we see the very sad results. Luckily in my area ( Jackson county Oregon) we have not had any cases ( that we know based on limited testing) in over 2 weeks and no recorded deaths.

  2. תודה חובב – מעניין כרגיל 🙂

    שים לב שאתה מבצע הכללות ובחינה פשטנית מעט של מדינות – אלו שהצליחו למרות שלא היה שם סגר (בקריטריונים שהצגת) עשו עוד כמה דברים, ובפרט מערך בדיקות נרחב ומהיר, המאפשר קטיעת שרשראות הדבקה בצורה אפקטיבית. גם תרבות אישית של ריחוק עצמי אמיתי (מסיכות כדוגמה בולטת) טובה בהרבה ממדינות שלא הצליחו.
    לגבי הסימולציה, לא נכון להניח 14 יום של הדבקה – לא מכיר את הסימולציה הספציפית, אבל יש לנתון הזה משמעות לא קטנה על קצב ההדבקה. גם סיכויי המוות שהכנסת נמוכים מדי.
    גם מה שקורה בארץ אינו מקשה אחת, אבל זה כבר לסיפור אחר.
    נגלה בשבועות הקרובים כמה אפשרי בלי סגר, לפחות בקיץ.

  3. אני חושב שהמודלים לא לוקחים בחשבון שיתכן שיש "שני" ווריאנטים או זנים לוירוס, אחד אלים ושני חלש. שניהם גוררים התפתחות נוגדנים יעילים באנשים שנדבקו והבריאו. רק שלפי מודל זה יש מינוף רציני לשימוש בבידוד חברתי בהשתלטות על המגיפה:
    אדם שנדבק או נחשד באלים- מזוהה ומבודד כמו גם האנשים שבאו עימו במגע, ולכן הבידוד מאט יחסית בצורה אפקטיבית את ההתפשטות של הזן האלים והפצה נוספת שלו. מי שנדבק בזן החלש – לא מזוהה, פחות מבודד וממשיך להפיץ אותו בקלות יחסית, מבלי לגרום לעליה במספר החולים המאובחנים (אלו שניספרים) אבל בעקיפין יוצר בכל מודבק את הנוגדנים שיוצרים את חסינות העדר. מודל כזה יכול להסביר בקלות את האפקט של דיכוי המגפה בתוך 8-14 שבועות בכל המקומות מרגע שהתחילו בבידוד אפקטיבי של החולים והמעגל הראשון של אלו שבאו אתם במגע. בו זמנית שיעור נושאי הנוגדנים באוכלוסיה ממשיך לעלות אקספוננצייאלית (כי בזן החלש החזקה נשארת גבוהה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *