ישראל 2021 – תמונת מצב לפי רשויות מקומיות

בימים מוטרפים אלה, בשעות המעטות בהן לא עוסקים בפרנסה או בעניינים ברומו של עולם, ומחפשים משהו להסחת הדעת – אני פונה לנתונים. הלמ"ס פרסמו לאחרונה את קובץ הרשויות המקומיות לשנת 2021, ולטובת המעטים כמוני שמוצאים עניין בקבצים עמוסי נתונים על מדינת ישראל – יצרתי אפליקציה להנגשת הנתונים שבקובץ.
בזכות התשתית של הכלי להנגשת נתוני גמלנט ושל הכלי להשוואת השקעות פאסיביות, שכבר עשיתי, זה היה קל.

אז עכשיו לחובבי הז'נאר, גם כלי להנגשת קובץ הרשויות המקומיות של הלמ"ס לשנת 2021 (וכן למספר שנים קודמות).
כל הכלים דורשים שימוש במחשב, ואינם מותאמים לנייד.
את הקובץ העשרתי בעוד כמה בסיסי נתונים וכלים (כמו למשל אחוז המצביעים לקואליציה בכל ישוב או אחוז המצביעים למפלגות דתיות בכל ישוב בבחירות האחרונות; או למשל אפשרות לתקנן כל נתון לקבוצות אוכלוסיה לפי גיל (למשל מקרי סוכרת מתוקנן לאוכלוסיה מעל גיל 45).

אפשר לגלות הרבה דברים עלינו. כלומר עלינו של 2021 וקודם לכן. מוזמנים לשחק. מספר דוגמאות אשפוך מייד:

נתחיל בתחבורה. הגיל הממוצע של כלי הרכב מושפע באופן די אחיד מהמדד הכלכלי-חברתי. החל מגיל ממוצע של כ 10 שנים באזורים עניים, ועד לכ־6 שנים באזורים המבוססים.

מעניין לראות גם שהגיל הממוצע במגמת שינוי. הוא במגמת עליה, והיא ניכרת במיוחד בישובים העשירים יותר (כלומר משנה לשנה העשירים נוהגים ברכבים ישנים יותר). יתכן שמדובר בתופעת קורונה. נחכה לקבצי הלמ"ס של השנים הבאות.

את תופעת השינוי בגיל הממוצע של רכב פרטי אפשר לראות בדרך נוספת, לערים מרכזיות:

וכמה כלי רכב פרטיים אנחנו מחזיקים?

אצל החרדים כ 300 כלי רכב לכל 1000 מבוגרים בגיל 20-64. ככל שהאוכלוסיה עשירה יותר, מספר הרכבים לנפש מבוגרת גדל. בראשון לציון ורמת השרון, למשל, יש כתשעה רכבים לכל עשרה מבוגרים. פחות או יותר רכב לכל מבוגר. בתל אביב שבעה רכבים לכל עשרה מבוגרים.
אה, ולמישהו יש מושג מה קורה בלוד?

המגמה אגב היא של עליה במספר כלי הרכב לנפש – למעט אצל העשירים. אצלם ניתן לראות יציבות ואולי אף ירידה.

עוד דרך מעניינת להסתכל על גיל הרכבים היא בהתאם לאחוז ההצבעה למפלגות הקואליציה בבחירות האחרונות. למעט הישובים הערבים (שלא הצביעו לקואליציה, והרכבים בהם ישנים), גיל הרכב הממוצע ישן יותר ככל שהתמיכה בקואליציה גבוהה יותר.

כמובן שזו רק הצגה אחרת של הנתון המוכר של התמיכה במפלגות הקואליציה כתלות בערך המדד הכלכלי-חברתי:

מה לגבי תאונות דרכים? תאונות דרכים עם נפגעים יש הרבה יותר בתל אביב מבכל מקום אחר, גם לאחר תקנון למספר התושבים. זה לא רק בגלל שזו עיר גדולה (אין תופעה דומה בירושלים, למשל). יש להניח שההסבר הוא התקנון הוא למספר התושבים, ולא למספר האנשים הנוסעים והצועדים בעיר. נתון שלא מופיע בקובץ, לצערי.

עם זאת, בפריפריה מספר התאונות הקטלניות לנפש הוא הגבוה ביותר:

טוב, די עם רכבים ותאונות. יש עוד סיבות למות. רוב מקרי המוות הן מסיבות אחרות, הרי.

אצל ערביי ישראל יש הרבה פטירות תינוקות. הרבה יותר מבשאר החברה הישראלית.

לא רק תינוקות. גם מבוגרים מתים יותר בחברה הערבית:

לפטירות יש קשר לאשכול החברתי-כלכלי, אבל – הערבים במצב גרוע גם ביחס לאשכול, ואילו החרדים – במצב טוב הרבה יותר:

בדומה, תוחלת החיים בלידה אצל החרדים גבוהה מהמצופה לאחר תקנון מצב כלכלי-חברתי:

למרות פסטיבל המשקאות הממותקים (וגם למרות שאני בעד תמריצים שיפחיתו את צריכתם) סכרת בשכיחות הרבה יותר גבוהה באוכלוסייה ככל שהמדד הכלכלי-החברתי נמוך יותר (אך גם כאן החרדים במצב טוב יותר מהמצופה בהתאם למצבם הכלכלי):

חריגה בנתונים מודיעין עילית. עוד ניגע במודיעין עילית גם בהמשך.
האם יש טעות בנתונים? לכל הפחות גם ב 2020 דווח נתונים דומים:

בדומה, כשמדובר בהשמנה בגיל בית ספר, נראה שהמצב אצל החרדים מוצלח יותר. אצל בישוביים ערביים, לעומת זאת, התמונה עגומה:

גם לשכיחות הסרטן בקרב אוכלוסיה מבוגרת יש קשר למצב הכלכלי-חברתי:

נושק לבריאות, הנתונים מחזקים את התדמית לפיה בקופת חולים מכבי מבוטחים בעיקר אנשים מישובים מבוססים:

הנה נתון שצד את עיני שקשור לגמלאות סיעוד. נדמה שאחוז האנשים המקבלים אותן נמצא בעליה תלולה. כמעט בכל מקום עליו הצצתי. מישהו יכול לסייע ולהסביר?

רוצים לדעת איפה יש הרבה פנסיונרים? בקריית ים (ובכלל בחיפה ובקריות), בבת ים ובכפר סבא, למשל.
בהתאם, אפשר לראות בערים האלה רוב נשי (ציר ה Y של הגרף הוא מספר הנשים מכל 1000 אנשים בישוב).

תל אביב, גבעתיים, רמת גן וראש העין מובילות כערים בהן אחוז גבוה מהאוכלוסייה נמצא בלב גיל העבודה (בחרתי כאן את התחום 30-44). שוב אפשר לראות שבת ים וחיפה הן הרבה יותר ערבים של פנסיונרים, נכון להיום.

עולים משתקעים בעיקר בערים גדולות, במרכז הארץ ובישובים מבוססים:

בתל אביב יש תחלופת אוכלוסיה רבה יחסית, אך מספר התושבים מאוד יציב. ברמת גן וגבעתיים התחלופה גדולה אף יותר. בישובים כמו יבנה, ראש העין, הרצליה או בית שמש (וגם בעפולה, רעננה ובנהריה או אשקלון) יש הרבה יותר אנשים שעוברים לישוב, שאוכלוסייתו גדלה מאשר אנשים שעוזבים.

את ירושלים עוזבים. גם את בני ברק ואשדוד.

בבת ים, מתים הרבה, עיר של פנסיונרים, ויותר אנשים עוזבים מאשר נכנסים.

אגב, מעניין לראות שבערים החרדיות – ובכלל זה בני ברק, ביתר עילית ומודיעין עילית מאזן ההגירה שלילי. יותר אנשים עוזבים אותם מאשר עוברים אליהם.
למרות זאת, ככה"נ בזכות הילודה, האוכלוסיה שם גדלה.

הבטחתי לחזור למודיעין עילית.
מפתיע כמה שכיחים מקרי הגירושין במודיעין עילית. עצוב כמה שכיחים מקרים אלה בקרב תושבי חריש ואילת.
(הערה: שיעור הגירושין במודיעין עילית מהווה קפיצה ענקית יחסית ל 2020, שלא רואים בערים אחרות כגון בני ברק; יתכן שמדובר בטעות).

עוד משהו מהגרף שלמעלה. בביתר עילית כ 10% מהרווקים והרווקות התחתנו ב 2021. ברמת גן, להשוואה, חמישית משיעור זה.

מצב האבטלה בקרב תושבי אילת, בירת הגירושין של ישראל, בולט אפילו יותר. מה קורה שם?

קצת על שכר.
הנה הקשר בין המצב הכלכלי-חברתי לשכר הממוצע של השכירים בישוב. מעניין לראות את השפעת שכר המינימום ששומר בישובים חלשים על סף גבוה מתרחיש בו העקומה הייתה ממשיכה כקו ישר גם לערך נמוך של מדד כלכלי-חברתי. גם כך, בישובים הערביים השכר המוצע נמוך מהמצופה לפי מדד כלכלי-חברתי (התבוננו בטירה או בכפר יאסיף, ואז תראו שגם המקבץ שמכיל את טמרה פורדייס ועוד ישובים רבים, נמצא נמוך מהמצופה)

הנה ההבדל הגדול בין השכר הממוצע של גברים לנשים (הקו המקווקו הוא קו השוויון). עם זאת, הנתונים לא מתחשבים בהיקף המשרה.

נעבור להתבונן באחוז תלמידי כיתות ז-יב שנשרו ולא עברו ללמוד במסגרות לימוד חלופיות. גם כאן קשר חזק למדד הכלכלי-חברתי. עם זאת, בישובים ערביים הנשירה נמוכה מהצפוי לפי קשר זה.

תופעה דומה גם לגבי אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות יב. החרדים, כמובן, מככבים באחוזים נמוכים מאוד.

לפני שנעבור להשכלה גבוהה, בואו נראה את אחוז התלמידים שלא זוכים לקבל תעודת סיום תיכון. כצפוי הדגש הוא אצל הערבים ואצל החרדים.

והנה השכלה גבוהה:

גם צריכת המים קשורה קשר הדוק למדד הכלכלי-חברתי, וגם כאן אילת חריגה בולטת:

אך הצריכה הביתית קבועה למדי, ושאר הצריכה (חקלאית, בניה, ציבורית וכו') היא שאחראית להבדל:

אחרי מים, בואו נתבונן גם בפסולת ליום לנפש:

באור עקיבא יש הרבה מאוד התחלות בניה. גם באר יעקב וגן יבנה בצמיחה.

אם כי נדמה שהקפיצה באור עקיבא מיוחדת לשנת 2021

הנה השוואה בין התחלות בנייה לגמר בנייה. הפעם, במכוון, ללא תקנון לגודל אוכלוסיה, כדי להמחיש שהכי הרבה דירות חדשות יש בערים הגדולות (אך לא כאחוז מסך הדירות בישוב).
תשומת לב שיש הרבה יותר התחלות בניה מאשר גמר בניה. בדרך כלל, הדבר נכון לא רק לשנת 2021 אלא גם לנתונים ב 3 השנים קודם לכן.

איפה אחוזי ההצבעה לבחירות גבוהים, ואיפה הם נמוכים יותר? באופן כללי ניתן לראות את הקשר הרגיל בין ערך המדד החברתי-כלכלי גם לאחוז ההצבעה בבחירות לכנסת. עם שני חריגים. בישובים דתיים עניים אחוז ההצבעה הוא הגבוה ביותר. בישובים ערביים – הנמוך ביותר.
(אפשר להוסיף אנקדוטה גם לגבי אילת – בה אחוזי ההצבעה נמוכים במיוחד, בהמשך לשאר הדברים שכבר דנו בהם).

ארנונה, רבותי, ארנונה. מבין הנתונים הרבים על ארנונה אציג כאן את הארנונה למגורים, לנפש:

ומה לגבי היכולת לעמוד בתקציב בלי לקבל מלוות לאיזון?
בבאר שבע המצב חמור במיוחד. בבני ברק – גרעון. הרצליה, רמת גן או אשדוד הצליחו לסיים את 2021 עם עודף בתקציב הרגיל.

אסיים בפשיעה. המגמות, למי שטרח להגיע עד הנה, אמורות להיות כבר מוכרות.

אם מתחשק לכם לשחק בעצמכם – בבקשה: https://numbersguys.com/municipalities/