מחשבות בעקבות דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב

בתקופה האחרונה התפרסמו מספר דוחות המנתחים נושאים שונים בישראל באופן כמותי. בין הבולטים והחביבים עלי נמצא דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב.

הרשומה הזו היא דעה וניתוח שמסתייגים מחלק מהדברים הכתובים בפרקי הדו"ח. נכון לציין כי הדו"ח מצוין ומומלץ לקריאה, וההסתייגויות אינן מפחיתות מחשיבותו ותרומתו בעיני.

מה המסרים העיקריים ברשומה הזו?

תקציב הבריאות עולה משמעותית, בניגוד למוצג בדו"ח
זה נכון באופן כללי לתקציבים החברתיים,
וההצגה בדו"ח מטעה כתוצאה משימוש בתקציב כאחוז מהתמ"ג

כשההוצאה הפרטית שלנו גדלה זה אולי כי יש לנו יותר כסף פנוי
בניגוד להתייחסות לגידול בהוצאה פרטית כראיה לכך שאין מספיק תקצוב ציבורי

תקציב החינוך, לא הבטחון, הוא הגדול ביותר
הגידול בתקציבים החברתיים מתאפשר במידה רבה בזכות ירידת ההקצאה לבטחון

כשעוסקים ברווחה יש עיסוק מופרז בהוצאה הממשלתית, ועיסוק חסר בשתי שאלות אחרות
אולי נכון לחלק (באותו סכום ממשלתי) קצבה הרבה יותר גדולה להרבה פחות אנשים?
כיצד נוכל להפחית את מספר האנשים הזקוקים לקבלת קצבה?

הממשלה הנוכחית שינתה מדיניות ביחס לחרדים
דיון ב"מצב המדינה" בהקשר חרדים הוא חסר ללא בחינה של השפעת שינוי המדיניות
בהתחשב בה, עולות ספקות האם אנחנו עדיין במגמה של השתתפות גוברת בשוק העבודה

חלק ניכר מהנושאים קשור לתקציב המדינה. הייתי שמח להתרחק קצת מעיסוק בתקציבים, ולהשאיר זאת לכלכלנים. אבל… למרות שהדו"ח מצוין – יש בו תוכן שמוביל לכתיבת הרשומה הבאה.

ההוצאה על בריאות עולה, בניגוד למוצג

ההוצאה הממשלתית על בריאות עולה.

הנה גרף של הנתח מהתקציב הכולל המוקצה לבריאות בשנים האחרונות, המתבסס על נתוני התקציב הפתוח:

(תודה לכל העוסקים בתקציב הפתוח. בלעדיו, היה ממש בלתי אפשרי לעשות ניתוח כפי שמובא כאן)

אל תקלו ראש בעליה הזו. מדובר בעליה מ 12% ל־15% מכל תקציב המדינה. זו לא שינוי קטן אלא הגדלה של 25% בנתח תקציב המדינה המופנה לבריאות!

אך מי שקורא את הפרק על "התפתחויות עכשוויות במערכת הבריאות" מקבל תמונה שונה.

הפרק נפתח באמירה כי "בניגוד למגמת העלייה בחלקו של התוצר המוקדש לבריאות בעולם המפותח, חלקה של ההוצאה על התחום בישראל נותר קבוע יחסית לאורך 20 השנים האחרונות (כ־7 אחוזים מהתוצר). בתחילת העשור הנוכחי ניכרה מגמת עלייה קלה, אולם היא התהפכה בשנתיים האחרונות."

בהמשך, לאחר הפרדה להוצאה הממשלתית ולהוצאה הפרטית הטעון הוא שההוצאה הממשלתית קטנה ומפוצה על-ידי גידול בהוצאה האזרחית.

אז איך יכול להיות שתקציב הבריאות יורד בשנים האחרונות (כפי שמוצג בדו"ח מצב המדינה) וגם עולה (כפי שראינו)? התקציב שיורד הוא התקציב כאחוז מהתוצר. למה זה משנה? פשוט:

• תקציב המדינה עולה בעקביות.
• אבל התמ"ג בישראל עולה אפילו יותר.
• כתוצאה, תקציב ששומר על ערכו מוצג כ"יורד". אפילו תקציב הבריאות שעולה מוצג כיורד.

כלומר, זה לא שתקציב הבריאות יורד יחסית לתמ"ג בעוד שתקציב החינוך או הביטחון עולה. התקציב של כל משרדי הממשלה יורד ביחס לתמ"ג כיוון שיש פער הולך וגדל בין התמ"ג לבין תקציב המדינה. הדיון בפער רלוונטי לשאלה האם צריך להגדיל את תקציב המדינה בכלל (כלומר לגבות יותר מיסים) אבל לא לשאלה האם אנחנו משקיעים פחות בבריאות.

הסוגיה אינה יחודית לתקציב הבריאות. מרבית הניתוחים שמדווחים על השקעת חסר בתחום כלשהו בוחרים להציג את ההשקעה כאחוז מהתמ"ג. כך למשל, בעוד פסקאות ספורות נראה שגם בחינוך יש עליה מובהקת וגבוהה. אך בדומה לבריאות בפרק החינוך (עמ' 5) כתוב כי "חלקה של ההוצאה הלאומית לחינוך מתוך התמ"ג בישראל לא השתנה מהותית". עוד יותר בבוטות הטענה המטעה מופיעה במדריך שורש (עמוד 54) אשר מדגיש כי "ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל נמוכה היום מאשר במרבית שנות העבר" כשלצד הטענה תרשים של ההוצאה לחינוך כאחוז מהתמ"ג.

מצטער, זו לא ההשקעה בבריאות ולא ההשקעה בחינוך שיורדות. זה התמ"ג שעולה בקצב מהיר יותר מהעליה בתקציב המדינה הכולל. זה עיוות לבחון באמצעות התמ"ג מה הנתח של ההוצאה שלנו על נושא מסוים, כמו חינוך או בריאות.

בואו נסתכל בקנה המדינה הנכון על תקציב המדינה ונבחין שהוא באמת עולה

לא נכון לטעון שעוגת התקציב המחולקת קטנה יותר מבעבר. הסיבה פשוטה – העוגה גדולה יותר.

לכן, בודאי שנכון להציג שתקציב הבריאות גדול יותר מבעבר. ראשית, חלק גדול יותר של התקציב מופנה לבריאות. שנית, התקציב כולו גדול יותר.

יש שני דברים שלא התחשבנו בהם, והיו עשויים לשנות את התמונה: הגידול באוכלוסיה (התקציב מחולק ליותר אנשים, ואולי כל נפש בישראל מקבלת פחות) והאינפלציה. אולי השימוש בתמ"ג המראה שההשקעה בבריאות פוחתת הוא כלי חכם כדי לשקלל את הדברים הללו באופן גס "אוטומטית"? לא. הנה תקציב הבריאות, מחולק לאוכלוסיית ישראל, ומתוקנן למחירי 2017.

איך שלא מסתכלים על זה, בשנים האחרונות תקציב הבריאות – עולה.

רגע, שלא יובן לא נכון. אפשר בהחלט להעלות את השאלה האם נכון לגבות יותר מיסים. אפשר בהחלט לטעון שהעליה לא מספקת ורצוי תקציב בריאות (או חינוך, או רווחה) גדול עוד יותר. אך נכון להתחיל בהצגה ברורה של המצב – תקציב הבריאות גדל.

אז למה אנחנו מוציאים יותר מכספנו הפרטי על בריאות?

הפרק הדן בבריאות בדו"ח מצב המדינה ממשיך וטוען כי "הירידה שחלה בחלקו של המימון הציבורי לאורך השנים מוצאת ביטוי בגידול בהוצאה לבריאות מתוך סך הוצאות משק הבית". כלומר – הממשלה לא משקיעה מספיק כסף, אז אנו האזרחים נאלצים בלית ברירה להשלים את החסר בתקציב הבריאות מכספנו הפרטי.

על הטענה שאנו מוציאים יותר מכספנו הפרטי על בריאות איני חולק. עם הפרשנות איני מסכים. מעבר לפן העובדתי (כאמור, לא חלה ירידה במימון הציבורי), נכון לפרש לפחות חלק מהגידול בהוצאה הפרטית בכך ש… יש לנו יותר כסף פנוי.

בפרק הראשון של הדו"ח, העוסק במאקרו כלכלה, ניתן לראות כי היקף הצריכה הפרטית לנפש בישראל נמצא במגמת עליה (אגב, במגמת עליה גבוהה מאשר ב OECD, ראה תרשים 13 שם). בהתאם יש גידול בצריכה בתחומים רבים. יותר לתחבורה, יותר לריהוט הבית, יותר לתקשורת, יותר לתרבות ובידור וכן, גם יותר לבריאות (תרשים 15). אם אנחנו מרשים לעצמנו לצרוך יותר, אז מה יותר חשוב מבריאות? חוץ מזה, אולי אנו מרשים לעצמנו לדקדק פחות בחלופות לביטוח הפרטי או מתעקשים לבחור את הרופא שיטפל בנו גם כשהדבר אינו באמת קריטי?

לא רק תקציב הבריאות מקבל חלק גדול יותר מעוגת התקציב בשנים האחרונות. באופן כללי זה נכון לכלל התקציבים החברתיים. גם החינוך. רגע, אני לא מתאפק. נכון שלא חשבתם ש…

תקציב החינוך, לא הביטחון, הוא הגדול ביותר

באמת.

במה שונה התמונה הזו ממה שבדרך כלל מראים לנו? יש כאן נסיון להשוות תפוחים לתפוחים.

תקציב החינוך המוצג כולל את תקציב ההשכלה הגבוהה. הגיוני, נכון?

תקציבי החינוך והבריאות מוצגים (תמיד) ללא תקציבי הגמלאות בחינוך.  לכן, גם תקציב הבטחון מוצג כאן ללא תקציב הגמלאות. תקציב הבטחון המוצג לא כולל שיקום ובעיקר לא כולל את הדולרים שמגיעים ממשלם המיסים האמריקאי.

התרשים הימני הוא התקציב המקורי עליו הוחלט, והתרשים השמאלי ("ביצוע") הוא התקציב בפועל שמומש בסיום השנה. הביצוע של מרבית משרדי המדינה דומה למדי לתקציב המקורי. לא כך תקציב הבטחון, כפי שניתן לראות למעלה. באופן קבוע לתקציב הבטחון מוקצה בתחילת השנה סכום נמוך משמעותית מתקציב השנה שקדמה לו, וכך לא חורגים מריטואל לפיו במהלך השנה מוחלט על תוספות כך שהתקציב חוזר לסביבה שהיה ניתן לחזות מראש.

עזבו את הריטואל הטיפשי. הדבר הכי בולט הוא שתקציב הבטחון נמצא כבר שנים במגמת ירידה, בעוד שתקציבי החינוך והבריאות במגמת עליה.

אפשר להתווכח האם היה ראוי שתקציב הבטחון יהיה הרבה יותר נמוך ותקציב החינוך הרבה יותר גבוה. רק לפני שמתווכחים, נכון להתחיל בהצגה ברורה של המצב. אם יורשה לשאול – האם זה מה שהכרת?

[עדכון / הסתייגות] שאול אמסטרדמסקי העיר, ובצדק, שאפשר להסתכל על זה גם אחרת. אם נוסיף את הגמלאות לכולם (טכנית בעייתי, כי עד כמה שמצאתי גמלאות שאינן לבטחון מופיעות כולן יחדיו כ"גמלאות עובדי מדינה" בלי פירוט) ואם נוסיף את תקציב המוסד והשב"כ (שכנראה אינם חלק מסעיף הבטחון בתקציב, אם כי אינני יודע היכן הם מופיעים) תקציב הבטחון יהיה גבוה יותר. המגמה שראינו שתקציב הבטחון בירידה בעוד תקציבי החינוך והבריאות בעליה – לא תשתנה גם בחישוב כזה.

רווחה – תקציב, נפשות ותקציב לנפש

הפרק העוסק במדיניות הרווחה חסר בעיני. יש בו מיקוד רב במגמות הסכום הכולל המופנה לרווחה (ועיסוק בנושאים חשובים אך קטנים כמו חסכון לכל ילד).

חלק אחד שהיה נכון לדון בו הוא הסתכלות ארוכת טווח – מה יהיו צרכי הרווחה שלנו בעוד עשור בהנחת התמשכות המגמות הקיימות.

חלק חשוב עוד יותר הוא איזה שינויים במדיניות יביאו לשיפור ברווחה הכוללת. נדמה לי ששינוי חיובי במדיניות הרווחה יחייב צעדים לא פופולריים. סיבה אופיינית היא שמנסים להיות נחמדים לאוכלוסיה מאוד רחבה – וכתוצאה פוגעים במי שבאמת צריך.

עינת קדם, למשל, מעניקה לציבור הרחב חריץ הצצה למדיניות הרווחה המעשית שלנו, הגורמת לעתים קרובות לחוסר נוחות רב. לא כך אנו צריכים לסייע לנזקקים.

תקציב הרווחה לנפש נמוך מאוד, ואנו נתקלים מעת לעת במקרים פרטיים קורעי לב. לכן יש מאבקים רבים שמבקשים להעלות את תקציבי הרווחה. עם זאת, המקרים הקשים לא יפתרו מתוספת של, נניח, 20% לתקציב הכולל. פעמים רבות גם לא מתוספת של 100% ואפילו 200%. באותה נשימה יש להכיר כי מדינת ישראל משלמת כבר היום עשרות מיליארדי שקלים בשנה על קצבאות, ומספר הנתמכים צפוי לעלות באופן ניכר. אין יכולת להכפיל ולשלש את תקציבי הרווחה.

זה לא אומר שאנו במבוי סתום. המשוואה פשוטה:

נהוג להתמקד בתקציב לנפש (בתוצאה של המשוואה) כממחיש את הבעיה ולדון בצורך בשינוי בתקציב הכולל (המונה של המשוואה). לא הגיע הזמן שנדבר גם על המכנה? לכמה אנשים מחלקים את התקציב, ולמה? ככל שאנחנו מבקשים להיטיב עם יותר אנשים, אנחנו בולמים את האפשרות לתמוך בצורה ראויה באנשים שבאמת זקוקים לעזרתנו.

אולי נכון לתת (באותו סכום ממשלתי) קצבה הרבה יותר גדולה להרבה פחות אנשים?
בנוסף, סלחו לי על הקלישאה, הדיון על חלוקת דגים לרעבים תופס מקום רחב מאוד יחסית לדיון על חלוקת חכות.

לכן, כשמנסים לנתח את מצב המדינה ולתרום לשינוי מדיניות הייתי שמח אם היו שתי שאלות שיקבלו יותר תשומת לב:

• כיצד נוכל להפחית את מספר האנשים המקבלים קצבה כדי לשפר את הקצבה שיקבלו אלה שזקוקים לה ביותר?
• וכיצד נוכל להפחית את מספר האנשים הזקוקים לקבלת קצבה?

ומשהו קטן על חרדים

הפרק העוסק בחרדים מעניין, מחדש ומומלץ לקריאה. עם זאת, המגמות בתעסוקה "נבחנו רק עבור תקופה קצרה אך חשובה (2008-2013)".

אף מילה על השנים האחרונות? הממשלה הנוכחית שינתה משמעותית את התמיכות והתמריצים שנקבעו בשנים הקודמות (החל מכהונתו של ראש הממשלה כשר אוצר). לפני שמתבשמים מעלייה מרשימה בשיעורי התעסוקה במגזר החרדי – מעניין מאוד להבין האם וכיצד השינויים הללו משפיעים על המגמות.

נדמה לי שבשנתון החברה החרדית שגם הוא פורסם זה עתה (על-ידי מכון ירושלים למחקרי מדיניות והמכון הישראלי לדמוקרטיה), מקבלים רמז לכך: " לאחר עלייה מרשימה במשך כמה שנים מסתמן שב-2016 לא חל שינוי בשיעור התעסוקה באוכלוסייה החרדית לעומת 2015, אצל הגברים והנשים כאחד. אפשר שהדריכה במקום היא תוצאה של ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית (מאז בחירות 2015 ועד כתיבת שורות אלו) שאליה שבו המפלגות החרדיות. על פי הסכמים אלו, קטנו התמריצים לכניסה לעבודה וגדלה התמיכה בבחורי ישיבות ובאברכים."

אני, אגב, לא בטוח. העליה ב 2015 הייתה כה גבוהה (יש לכך הסבר?) שאם מתעלמים ממנה אפשר לראות את 2016 כממשיכה את המגמה של 2011-2014:

(הגרף מבוסס על נתונים שצורפו לשנתון החברה החרדית)

למרות זאת, אני בהחלט חושש שלפנינו שינוי משמעותי. אני מאמין בהשפעה של תמריצים, ומאז כניסתם של החרדים לממשלה גדל התקציב לישיבות, הושבה קצבת הבטחת הכנסה לאברכים ושונו עוד תקנות שעשויות לפגוע במוטיבציה לצאת לעבוד.

אגב, הסכום שמופנה היום לנושאים הללו הוא ממש לא הסיפור. אז מה כן צריך להיות במרכז תשומת הלב שלנו? תמריצים שליליים להשתלבות החרדים בשוק העבודה.

באופן כללי יותר, החברה הישראלית מפוצלת לשבטים, ומדיניות רווחה טובה צריכה גם לסייע בהגברת הערבות ההדדית בין הקבוצות.