קורונה, חיסונים והימורים

אני ממשיך להיות אופטימי לגבי החיסונים.

גם אני שותף לקריאה ללכת להתחסן. הסיכון שצריך להטריד את החוששים הוא מהנגיף, הרבה יותר מאי ודאות לגבי החיסון.

אבל, מעט מוקדם מהצפוי פוליטית ומוקדם לדעתי מהראוי מדעית – נשמעות חגיגות נצחון החיסונים בימים האחרונים. בהודעות לתקשורת על יעילות (לעיתים, כמו במחקר של כללית – מבלי לשתף אותנו עדיין בתוכן מלבד במספר מבטיח של תשעים ומשהו אחוזי יעילות; לעיתים, כמו במחקר של מכבי, תוך הצנעת סימני שאלה על אפשרות ליעילות נמוכה מהמצופה) וכמובן בהחלטות הממשלה על פתיחת המשק.

לדעתי הלא קובעת אנחנו כל-כך מחכים ״לסיום הקורונה״, שאפילו מדענים מעגלים פינות ומתעקשים למצוא עדויות למה שרוצים לראות בנתונים, תוך התעלמות ממה שפחות רוצים לראות. מדיניות הממשלה נראית לי חשודה כנסיון לייצר תחושת נצחון לקראת הבחירות, גם על חשבון הימור בחיי אדם. הימור שיש לו סיכוי לא רע להצליח, אבל אינו אחראי.

כאמור, אני אופטימי. מקווה שהרשומה הזו לא תהיה מעניינת בעוד זמן קצר, כי ההימור יצליח. אנחנו עוד לא שם, ואת זה אנסה להסביר.

לצד האופטימיות שלי לגבי החיסונים, ניצבים:

  • אי ודאות לגבי היעילות (לא האם החיסונים יעילים, אלא עד כמה, בחלוקה לתחלואה קשה, לאשפוזים, לתחלואה לא נעימה, והנושא החשוב: למניעת הפצת המגפה)
  • המצב הנוכחי (שאינו טוב, אלא אולי יהפוך לטוב בקרוב)

נתחיל מהמצב הנוכחי. 

תמותה? כנראה עדיין מוקדם למצוא השפעת חיסונים על תמותה. רק למען הסדר הטוב נציין שהיא עדיין לא נראית. יש ירידה בתמותה, ככה״נ כתוצאה מהסגר:

תשומת לב שהתמותה היומית עדיין גבוהה יותר משהייתה בכניסה לסגר (ודומה לשיא התמותה בתקופת הסגר השני).

עם זאת, המגמה היא של ירידה. איך אפשר לטעון שהירידה היא לא בזכות החיסונים? כי אם זה היה המצב היינו מצפים לראות התיישרות (למאוזן) אצל בני ה 70-79 ושאר המחוסנים, לעומת יציבות בגילים צעירים יותר. זה (עדיין) לא מתרחש:

מה לגבי מאושפזים קשים?

מספר המאושפזים המוגדרים כקשים גבוה עדיין ממספרם בכניסה לסגר. הוא גבוה אפילו משיא ״הגל השני״. למרות החיסונים, גם לא נראית עדיין ירידה תלולה. כן, ירדנו מתחת ל 1000. נחמה גדולה.

טוב, בטח המאושפזים הקשים הם צעירים הרבה יותר, וניתן לראות ירידה חדה במאושפזים קשים מבוגרים, נכון? לצערנו, לא.

בסוף ספטמבר כ 40% מהמאושפזים הקשים היו מעל גיל 70. כך גם היום.

ניתן לראות מגמה של תחילת שינוי. אני מנחש שהיא בזכות החיסונים ושהיא תתעצם. אבל זה רק ניחוש. צריך עוד זמן (קצר?) עד שנראה זאת בפועל.

אולי זה בגלל שאנשים מבוגרים לא משתחררים, ונקבל תמונה אחרת לחלוטין אם נסתכל על המספר היומי של אנשים שהוגדרו כקשים חדשים?

שוב לא. יש ירידה, שללא חיסונים היינו מסבירים באמצעות הסגר, ואף מאוכזבים שהירידה איטית יחסית לסגר הקודם. אנחנו עדיין במספר גבוה של מאושפזים קשים חדשים ליום. הרבה מעבר למספר שהיה ביציאה (המוקדמת מדי לטעמי) מהסגר השני.  

לפי התרשים המפורסם של פייזר הייתי מצפה ששבועיים לאחר החיסון הראשון כבר יזכו המחוסנים למרבית ההגנה שתמשיך להצטבר עם הזמן (והחיסון השני). אם הציפיות נכונות, מספר הקשים החדשים היומי מטריד. רוב האוכלוסייה המבוגרת עברה את השלב הזה (חיסון + שבועיים) לפני כמעט חודש, והירידה בקשים החדשים הייתה אמורה להיות חדה.

נניח שצריך חיסון שני + שבוע (למה? ככה. זה הפך למין מוסכמה, אבל מעבר להגדרה הרשמית, האם ברור למה ומה אמור להיות מיוחד ושונה דווקא במועד זה?).
אם כך, לא צברנו מספיק זמן. יכול לקחת עוד זמן עד שיעלמו המאושפזים הקשים בהנתן חיסון יעיל רק שבוע לאחר המנה השניה + שבועיים שלושה מהדבקה ועד לאשפוז במצב קשה.  נקווה שאכן המעשה כבר נעשה, והמספרים ירדו ״מעצמם״. זה תרחיש סביר, אבל אופטימיות היא לא תוכנית. מדובר בהימור.    

לפני שנראה שינוי במאושפזים הקשים, אנחנו אמורים לראות שינוי במספר המאומתים החדשים. לצערנו, המספר היומי של מאומתים חדשים ליום כעת דומה למספר עימו נכנסנו לסגר (השני והשלישי) וגבוה מאוד יחסית לנקודת היציאה מהסגר השני.

איך נראה פילוח הגילים של המאומתים החדשים? הנה:

הנתח של המבוגרים בירידה, ושל הצעירים בעליה.

רק מה, העברת משקל הכובד ממבוגרים לצעירים מתחילה לפני הסגר השלישי ולפני החיסונים, וקשה להבחין בשינוי מגמה חיובי דווקא בעקבות התקדמות מבצע החיסונים. 

נתח קטן יותר של מבוגרים הוא חיובי ומבטיח, וחבל שקשה להצביע על קשר ישיר לחיסונים. אני רוצה להאמין שהחיסונים יבטיחו מספר קטן של מאומתים מבוגרים, ואף מספר קטן של מאומתים חדשים בכלל (ירידה במספר המאומתים החדשים היא בודאי לא בגלל החיסונים, תהליך שיקח זמן כשרוב האוכלוסיה צעירה, וחלק ניכר ממנה לא מחוסן). 

אני רוצה גם להאמין שירידה במאומתים חדשים כתוצאה מחיסון היא ירידה דרמטית במספר האנשים שנדבקים ומדביקים אחרים, ולא ירידה ב״חיוביים״ שנבדקים (כלומר ״חיוביים״ שלא יודעים שהם כאלה). בפרט לא אם חלילה יסתבר שהאנשים הללו מדביקים אחרים. 

רוצה להאמין. מנחש שכן. לא מכיר עדויות טובות, עדיין.

חיסונים? יש סיבות רבות לאופטימיות. פחות עדויות חותכות. מצב התחלואה והאשפוז בישראל – עדיין בכי רע. במצב הזה פותחים את המשק.
איך פותחים?
האם עושים הפרדה ברורה בין פעילויות במקומות סגורים לפעילויות בשטחים פתוחים? לא. להפך, חוזרים למשוואה האבסורדית של ״10 בפנים, 20 בחוץ״ כאילו הסיכון דומה.
במקביל, פתיחת קניונים – לכולם כולל כולם?!?
אפילו במסעדות ״בפעימת 7/3״ לא מוזכרת אבחנה בין ישיבה בחוץ לישיבה בפנים. 

בנוסף, הסיכון במגפה אינו לתמותה בלבד, או להשפעה על מבוגרים בלבד. איך מתמודדים עם ״לונג קוביד״? האם השפעה שתראה אחרי הבחירות לא חשובה?

הפתיחה לא מרוסנת.
העדר עידוד לפתיחת פעילויות בחוץ.
מצב הפתיחה הוא תחלואה גבוהה, כולל מספר גבוה של קשים חדשים ליום.
אין אפילו הבהרה (שאולי עוד תגיע) שבמקומות הסגורים חשוב להקפיד על מסיכות גם במפגשי מחוסנים, עד שיוכח שזה מיותר. אני מקווה שיוכח שזה מיותר. מהר. אבל בינתיים?

האם זה בטוח מתכון להחמרה קשה? לא. זה הימור שיכול לעבוד. רק הימור.
אם לא? כיוון שעשויים לעבור מספר שבועות עד שנראה את התוצאות, זה יכול בדיוק להספיק למצג ״ניצחנו״ לטובת תעמולת בחירות, וחשיפת עומק המשבר קצת אחרי.

(את התרשימים אני ממשיך בינתיים לעדכן, כאן)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *