תאונות דרכים, טלפונים ניידים ואופניים חשמליים

לאחר שנים בהם מצב הבטיחות בדרכים הלך והשתפר (כן, כן) המגמה המבורכת נבלמה. בדיוק כשנכנסו לחיינו הטלפונים הניידים והאופניים החשמליים. למרות שעדיין חסרים הרבה מהנתונים, הרשומה הזו מנסה לברר איפה כדאי שיהיו הדגשים שלנו – ואיפה מסתמן שתחושות הבטן שלנו מטעות.

הישנות הטובות (על משקל 'החדשות הטובות')

למרות שהסיקור העיתונאי מתמקד בדרך כלל בהצגה פסימית ודרמטית, רוב מי שהתעניין בתאונות דרכים בשנים האחרונות אמור להכיר שהמגמה הכללית היא חיובית. מצבנו היום טוב יותר משהיה לפני עשור. אפילו הרבה יותר טוב. לנוסטלגים ביננו – הוא הרבה-הרבה יותר טוב מאשר בשנות השבעים.

death100a2

יודעים מה, לא רק שהמצב משתפר – אלא שגם בקנה מידה בינלאומי ישראל (הפתעה?) נמצאת במקום מוצלח מאוד.

death100b3

השנים האחרונות – שינוי כיוון

אבל, אחרי תקופה ארוכה בה המגמה הייתה של שיפור מתמיד, בשנים האחרונות המגמה נעצרה. ממש בבת אחת.

death100c

לא רק אצלנו. המגמה השתנתה במדינות רבות. שימו לב עד כמה המצב משתפר בקביעות עד להפסקת התהליך לפני חמש שנים.

death100d2

הטלפון החכם נכנס לחיינו

קשה להצביע בברור על הגורם לשינוי. השערה מתבקשת היא הטלפון החכם, שנכנס לחיינו ממש באותן שנים.

cellular

נכון, זו רק השערה. אין לפי שעה (וקשה לאסוף) נתונים על השימוש או ההצצה בטלפון הנייד תוך כדי או בסמיכות זמנים לתאונה. אבל קשה לחשוב על משהו אחר שנכנס לחיינו באותו זמן ויש לו פוטנציאל להשפיע על הבטיחות בדרכים.

אם המגמה הקיימת הייתה ממשיכה אחרי שנת 2012 כמו בעשור שקדם לה אז מספר ההרוגים השנתי ב 2015 היה צפוי להיות רק 210, כלומר – יתכן שחייהם של כ־100 אנשים היו ניצלים בשנה האחרונה. לכן, ולו רק בשם עקרון הזהירות המונעת, נכון להתייחס לווטסאפ ולטלפון הנייד כאויבים הגדולים ביותר לחיי אדם בכבישים נכון להיום.

death100e

תרבות (1)

רק שבכל הצצה אחת ספציפית בווטסאפ הסיכון קטן מאוד. בודאי ביחס לפיתוי. אנחנו עושים את זה הרבה, ומתרגלים ששום דבר רע לא קורה.

אם היינו נוסעים מבלי לחגור חגורת בטיחות התחושה הייתה דומה, שכן למרבה השמחה נדיר מאוד שיש באמת צורך בפעולת חגורת הבטיחות. אם היה פיתוי גדול לנסוע ללא חגורת בטיחות, היינו מתרגלים ומאמינים שזה לא נורא.

כמובן שהסטטיסטיקה הייתה משתנה. פתאום היו הרבה יותר הרוגים על הכבישים. לא, לא ניתן לחגור את החגורה רק בנסיעות בהן יש תאונה – וספק האם אפשר להשתמש בטלפון הנייד מדי פעם, ולהצליח להמנע מלהשתמש בו כשזה עלול להוביל לתאונה. זה פשוט לא יכול לעבוד.

יש כאן עניין תרבותי. בפרט ש"כולם" עושים את זה, שהתרגלנו שצריך להיות זמינים כל העת, ושקריאת הודעה בחצי שעה איחור יכולה להפוך את התגובה ושלנו (ואותנו?) ללא רלוונטיים. לכן נסו לזכור את מה שאמרנו קודם: מי שמצליח להמנע משימוש בווטסאפ ובטלפון הנייד בזמן הנהיגה מצליח להתנתק ממה שמסתמן כסיכון הגדול ביותר לחיי אדם בכבישים נכון להיום.

whatsapp-driving

אופניים חשמליים

עוד שינוי שהתרחש בשנים האחרונות הוא התפרצות האופניים החשמליים לחיינו. נדמה שהם בכל מקום, במיוחד על המדרכות עליהן אנחנו צועדים.

כהולך רגל הכלי החדש מפחיד, מטריד וגם מרגיז שכן הוא מלווה בזלזול בחוק שזועק לכל עבר – כולל התעלמות מחובת חבישת קסדה, נהיגה מתחת לגיל המותר, חציית רמזורים באדום ועוד.

הסכנה להולכי הרגל זוכה לכיסוי תקשורתי נרחב. בכתבה הזו של מאקו למשל, טוענים כי "ילדים הדוהרים על מדרכות הערים במהירות של עשרות קמ"ש הפכו לאיום הכי גדול בדרכים",  ובעיתון הארץ ניתן למצוא קריאות ל"תוכנית לשחרור המדרכות" וטענות כי "במערכת הרפואית מודאגים מאוד מהתופעה ומדווחים על עלייה במספר הנפגעים וחומרת הפגיעות – הן של רוכבים והן של הולכי רגל הנתקלים באופניים החשמליים." כל אלה הובילו לקמפיין נרחב לצמצום הבעיה, "מחזירים את המדרכות להולכי הרגל" בחסות משרד התחבורה ודפי פייסבוק עם שמות דומים.

pedestrians3

הסיכון להולכי הרגל מהאופניים

הנושא המטריד ביותר הוא השינוי לסיכון אליו נחשפים הולכי הרגל, מה שמתבטא בקמפיינים השונים ששמותיהם כוללים אזכור למדרכות ובהסבר לקמפיין שנועד "לאפשר להולכי הרגל לנוע בבטיחות על המדרכות".

אז כמה הולכי רגל נפגעים בשנה? האם הנתונים תומכים בהשערה של שינוי משמעותי כתוצאה מפריצת האופניים לחיינו ומדרכותינו? האמת שנראה שלא.

pedestrians1

את הגרף הכנתי באמצעות ליקוט נתוני למ"ס (לוח 40 מהשנים האחרונות ולוח 2.03 בשנים מוקדמות יותר). רואים בו שכבר מעל לעשור יש קצת מעל ל־3,000 הולכי רגל נפגעים בשנה, ושלא ניתן להצביע על שינוי ניכר בשנה או בשנתיים האחרונות.

בחרתי להתמקד בכלל הנפגעים ולא בהרוגים או בפצועים קשה כדי להעמיד את האופניים במבחן קשה יותר – מתוך הנחה שספירת הרוגים תהיה מוטה להצגה של האופניים כבטוחים (כי הסיכוי של הולך הרגל לההרג בתאונה בה פוגע בו רכב הוא כמובן הרבה יותר גדול מבפגיעה של אופניים, ואכן יש מעט מאוד הרוגים המיוחסים לתאונות עם אופניים חשמליים בהשוואה לכלל הולכי הרגל ההרוגים).

מה זה אומר? גם אחרי שהמדרכות שלנו התמלאו באופניים ובנהגים פרועים – הסיכון להולכי רגל נותר בעיקר סיכון ממכוניות. למשל, כתוצאה מפגיעה של רכב בהולך רגל החוצה מעבר חציה.

כן, אני יודע. גם אחרי שרואים את הנתונים הבטן אומרת לראש שהוא טועה והסיכון כן גדל משמעותית.

באתר המשטרה מצאתי גם נתונים על החציון הראשון של 2016, אך נדרש להפיק את הנתונים לכל עיר בנפרד. הנה התוצאות של מספר הולכי הרגל הנפגעים לפי נתוני המשטרה בשילוב הערים תל אביב, רמת גן, רמת השרון, הרצליה ונתניה – ערים שניחשתי שמתאימות להסתכלות על הסיכון להולכי רגל מאופניים חשמליים לפחות כמו העיר הישראלית "הממוצעת".

pedestrians2

אותה אבחנה – לא נצפה שינוי של ממש במספר הולכי הרגל הנפגעים, למרות שכולנו חווים שינוי ניכר במספר האופניים החשמליים הנוסעים על המדרכות.

אם נתעקש להתמקד בצמצום הסיכון להולכי הרגל יכול להיות שההימור הטוב ביותר יהיה טיפול בתופעת הווטסאפ, ולא באופניים חשמליים. ממי הולכי רגל נפגעים? בעיקר ממכוניות. איפה הולכי הרגל נפגעים? הרבה מאוד בחציה חוקית של מעבר חציה ועל המדרכה. עכשיו חשבו על הסיכון להולכי רגל ממי שמתחיל את הנסיעה כשהוא מתנתק מהטלפון ומנותק מהידע על הסביבה. אותו ידע שיש לכל מי שעיניו שוטטו מבעד לחלון הרכב בהמתנה לאור הירוק, ולא על המסך.

pedestrian-car

תרבות (2)

משהו בניתוח היבש הזה לא מסתדר עם תחושת הבטן.

חלק מזה הוא הנפגעים בקרב רוכבי האופניים החשמליים עצמם. זו נקודה נכונה, נחזור אליה עוד מעט. רק שזה לא מה שמפריע בניתוח כפי שהוצג עד עתה.

ההסבר שאני מציע הוא שהרוגים ופצועים רחוקים מלהיות חזות הכל (ואפשר גם לטעון שמי שמטפל רק במה שגורם באופן ישיר להרוגים ופצועים מזניח את מה שבטווח הארוך יוביל ליותר נפגעים).

האופניים מייצרים אי נוחות רבה. נהגים שמתנהגים כאילו הם היחידים על המדרכה – או בעצם, כאילו לא אכפת להם שיש הולכי רגל על המדרכה. שנוסעים מהר במיוחד, גם ליד אנשים. שנוסעים עם מוסיקה מחרישת אוזניים או גרוע לא פחות – כחרשים, עם אוזניות באוזניים. שנוסעים בזיגזגים כשהם מדברים ביד אחת בטלפון.

גם אם תהיה מוסכמה מקיר לקיר שההתנהגות (המסוכנת) הזו כמעט בכלל לא מתבטאת בפועל בהתממשות סיכון – עדיין לא הייתי רוצה לחיות עמה בשלום.

למען ההגינות – עם רבים מנהגי האופניים אני חי בשלום על אותה מדרכה. אני חושד שמפריעים לי בעיקר נהגי האופניים שיגדלו להיות נהגי הרכב שמפריעים לי. התופעה בולטת כרגע אצל נהגי האופניים, אבל סוגיית תרבות הנהיגה (ותרבות ההתייחסות של אנשים זרים זה לזה בכלל) חשובה, ממגוון סיבות.

אני לא מזדהה, למשל, עם אמרתו של שוטר אגף התנועה שצוטט בכתבה על כך שראש אגף התנועה פורש מהמשטרה על רקע זינוק במספר ההרוגים בתאונות דרכים כאומר ש"אנחנו נדרשים לעמוד בסיבוב כדי לתפוס מי ש'גונב' את הנתיב או שנוהג בנתיב תחבורה ציבורית, למרות שרק ארבע תאונות בשנה החולפת התרחשו בגלל הסיבה הזאת". לא יודע מה אתם מרגישים – אני רוצה שמשטרת התנועה תתעסק בנהגים שמצפצפים על החוק ומזלזלים בנהגים אחרים. הידיעה שלא ניתן לצפצף בעקביות על המוסכמות מבלי להענש – חיונית כדי לשמר את המוסכמות ולמנוע אנרכיה. אם נסכים כחברה באופן עקבי להתעלם ממי שמתנהג "איך שהוא רוצה" כל עוד לא גרם נזק של ממש – כולנו נתחיל להתנהג באופן שאנחנו חושבים שאינו ראוי. כלומר, כולנו נקטר על החברה הישראלית, ועל הנהג הישראלי – ולמעט בחופשות בחו"ל ננהג כאילו אנחנו מתחרים בנהג שלידנו על מקומנו בכביש, ולא כמי שחולקים דרך משותפת. בחיפה התנהג כחיפאי, נסביר לעצמנו.

dont-be-this-guy

לכן – יש בעיה עם חלק מספיק גדול של רוכבי האופניים החשמליים כדי שנתעקש להתמודד עימה. גם אם לא נכון שנשען על טענה שהסיכון להולכי הרגל גדול.

הסיכון לרוכבי האופניים עצמם

נתונים על תאונות ונפגעים הקשורים לאופניים וקורקינטים חשמליים מתחילים להגיע. בסיכום תאונות דרכים לשנת 2015 הלמ"ס מדווח כי בשנת 2015 נפגעו בתאונות בהן היו מעורבים אופניים חשמליים שדווחו למשטרה 1,174 בני אדם ובנוסף אושפזו בבתי החולים 299 פצועים בעקבות תאונות דרכים בהן היו מעורבים אופניים חשמליים שלא דווחו למשטרה.

כלומר כ 1,500 אנשים. אנחנו כבר יודעים (ונתוני הלמ"ס נותנים לכך משנה תוקף) שכמעט כל הנפגעים הם רוכבי האופניים עצמם.

בשלב זה הנתונים חסרים הרבה מידע רלוונטי. למשל, כמה מהרוכבים הנפגעים נסעו על המדרכה וכמה על הכביש? כמה נפגעו מרכב? כמה נסעו עם אוזניות באוזניים או בצורה פרועה אחרת?  כמה מהאופניים היו בעלי מנוע שההספק שלו מאפשר מהירות גבוהה מהמותר בחוק? ועוד שאלות נדרשות רבות.

אנחנו אפילו לא יודעים כמה רוכבי אופניים חשמליים יש, וכמה נסועה (בק"מ או בשעות) יש להם בשנה.

עם זאת, 1,500 נפגעים זה מספר גדול. גם אם רובם נפגעים בחומרה קלה בלבד. לפי אותו דו"ח באותה שנה נפגעו בתאונות דרכים 22,164 אנשים. בחשבון גס (מאוד. סליחה), מתוך אוכלוסיה של 8,500,000 נפגעו בתאונות דרכים כ 0.26%. אם ננחש שיש 150,000 נהגי אופניים חשמליים פעילים בישראל אזי 1,500 נפגעים הם 1% מהרוכבים. כלומר, בהערכה גסה הסיכון לרוכב אופניים חשמליים גדול כמעט פי 4 מהסיכון של שאר האוכלוסייה להפגע בתאונת דרכים.

electric-bike

הרחקת האופניים מהמדרכות

לנו הולכי הרגל אין מדרכה אחרת. אפשר להתווכח האם גם לרוכבי האופניים אין מדרכה אחרת (כלומר, האם להגביל נסיעת צעירים לכביש זו אלטרנטיבה הגיונית או לא), אבל אי אפשר להתווכח שאם נאפשר להם להיות על המדרכה זו תהיה פלישה למה שעד לאחרונה היה ממש כמעט רק "שלנו".

אם זה היה הטעון, ולא בטיחות ההולכים על המדרכה, הוא היה לא מוצלח. יהיה משגה להפוך את זה לסוגיה של "הם" ו"אנחנו". למרות שזה טבעי והרבה מאיתנו באמת חושבים בליבם "אופניים חשמליים? בהחלט כן, רק לא בחצר האחורית שלי".

הטעון החזק צריך להיות כאמור הסיכון להולכי הרגל. רק שמסתמן שטעון הסיכון להולכי הרגל שגוי. לעומתו, הסיכון לרוכבים על כלים דו-גלגליים בכביש הוא גדול ומובהק. את זה הראו כבר מזמן.

אם השיקול הוא נפגעים – חשוב לשנות את החוק ולקרוא לרוכבים לנסוע על המדרכות כדי להמנע ככל שניתן מחיכוך מסוכן עם מכוניות.

Road accident. Car and bicycle
Bicyclists injured in a car accident lying down on the road and holding his head with helmet. A person who is driving car running to helps to injured man

אבל אמרנו שיש בעיה עם חלק מספיק גדול של רוכבי האופניים החשמליים כדי שנתעקש להתמודד עימה.

השאלה כיצד. אם הבעיה היא המיעוט הנוהג בצורה פרועה – חקיקה אינה הפתרון. למה? כיוון שהחקיקה משפיעה בעיקר על אלה שמלכתחילה לא היו הנהגים הבעייתיים, בעוד שללא אכיפה הדוקה כמעט שאינה משפיעה על הנהגים הבעייתיים. החקיקה מובילה לכך שגם הוספנו סיכון משמעותי לילדינו, וגם נותרנו עם עיקר הבעיה על המדרכה.

אז מה כן?

ראשית, חינוך. גם ישירות מול הילדים, וגם ביצירת המוסכמות החברתיות אצל המבוגרים האחראים בחיי אותם ילדים. יש כאן חלק טכני (רוצה לנהוג? הנה התמרורים והחוקים שאתה צריך להכיר), חלק עיקרי הוא עירנות לקשיים שהתנהגות נהג עלולה לגרום לאנשים סביבו, חלק נוסף הוא בטיחות וחלק אחרון הוא שיח ערכי.

יתכן שנדרשת גם אכיפה. אישית, מקווה שהאכיפה תהיה קודם כל חברתית ולא משטרתית. שנצליח לפתח נורמות חברתיות שיסלדו מאלה שנוהגים ומתנהגים בצורה קלוקלת. בכל מקרה, האכיפה הרשמית מתאימה להבנתי למעטים שחורגים מהנורמה ולא לשינוי הנורמה אצל רבים.

תרבות (3)

החקיקה הנוכחית מייצרת בעיה נוספת. ללא אכיפה הדוקה בחרנו בפתרון שמגדיל את הפער בין החוק היבש למנהג המצוי. יש ריבוי אנשים שכבר בגיל צעיר מקבלים מהוריהם מסר שזה בסדר לעבור על החוק (בנסיעה על המדרכה, למען בטיחות הילד, ובנסיעה מתחת לגיל המינימום המותר בחוק). הפיכת המסר הזה לשכיח בעייתית מאוד. כן, היא בעייתית יותר מתוספת הסיכון (להולכי הרגל, וגם לילדים הרוכבים עצמם) שתתקבל מהחלטה לאפשר בחוק נהיגה מגיל צעיר יותר.

דרך אחת להתמודד עם הבעיה היא לבחור באכיפה נוקשה הרבה יותר. האם הוספת שוטרים והגדלת קנסות יהיו הפתרון לבעיית הווטסאפ של נהגי רכבים? אם לא, קשה לראות שהיא תהיה הפתרון לבעית פורעי החוק על המדרכות. לכן – איני מאמין באכיפה ככלי עיקרי. לא לנהגי רכבים ולא לנהגי אופניים חשמליים.

אז אכיפה היא דבר חשוב, אבל היא לא המפתח לשינוי תרבות הנהיגה בישראל. חקיקה (אפילו כשהיא משולבת באכיפה, שלא באמת קיימת) אינה תרופת פלא, ואחת מתופעות הלואי הנפוצות עלולה להיות חיזוק מסר לא רצוי לפיו החוק הוא לעיתים קרובות רק המלצה.

באיזה גיל להתחיל?

בהקשר זה יש לי תחושה, מאוד לא מבוססת, שהחלת הנסיעה כחוק רק מגיל 16 היא שגיאה. התחושה היא שקל יותר לחנך ולהקנות הרגלי נהיגה בטוחה ומתחשבת בגיל צעיר, נניח בסוף בית הספר היסודי, מאשר שנתיים או שלוש מאוחר יותר, באמצע התיכון.

למען ההגינות ראוי לציין מנגד שלפי נייר עמדה של המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה כ 40% מהמאושפזים כתוצאה מהיפגעות מאופניים ממונעים וקורקינט ממונע ברבעון הראשון של שנת 2015 היו מתחת לגיל 15. אז אולי בכל זאת נכון להשאיר את הגיל המינימלי גבוה.

תחושתי, בכל זאת, שלא. לא בגלל השאלה האם גם 40% מהרוכבים היו מתחת לגיל 15 (אני מעריך שלא), למרות שזה יכל להציג את הנתונים באור אחר. השאלה לא צריכה להיות רק האם בגיל 13 הסיכון גדול (בואו נגזים) פי שתיים מאשר בגיל 15. השאלה שמעניינת אותי היא האם אנחנו יכולים להשפיע על הסיכון באמצעות חינוך וליווי, והאם ההשפעה שלנו בגיל 16 אינה קטנה מדי.

סיכום

לשמחתנו יש היום הרבה פחות נפגעים בתאונות דרכים משהורגלנו בעבר, ומצבנו טוב גם בהסתכלות בינלאומית.

אבל, וזה אבל גדול, מצבנו היה יכול להיות הרבה יותר טוב והטלפון הנייד ה'חכם' עם החיישנים הרבים שלו פוגע בהפעלת החיישנים האנושיים שלנו. הסמארטפון מסתמן כאיום של ממש על חיי אדם בתאונות דרכים בשנים האחרונות ולשנים הקרובות.

עוצמת הסיכון מהטלפון החכם נסתרת מהעין, ולא גוברת על הפיתוי להשתמש בו. אבל, אם יש מסר אחד שכדאי לקחת מהרשומה הזו הוא שבשם עקרון הזהירות המונעת נכון להתייחס לווטסאפ ולטלפון הנייד כאויבים הגדולים ביותר לחיי אדם בכבישים נכון להיום.

האופניים החשמליים מסכנים קודם כל את הרוכבים שלהם עצמם. סיכון די משמעותי. מכוניות, ולא אופניים חשמליים, אחראיות לעיקר הסכנה להולכי רגל. החקיקה שמבקשת להרחיק את האופניים מהמדרכות, ולהתחיל את השימוש בגיל 16 נשמעת מתבקשת, אבל מפספסת. היא מגדילה את מספר הנפגעים (שהם בעיקר הרוכבים, שמסתכנים הרבה יותר בכביש מאשר במדרכה), מותירה את הנהגים הפרועים על המדרכות, מרחיבה את הפער בין לשון החוק לתרבות הנהוגה ופועלת כנגד הכיוון הרצוי של פיתוח תרבות של התחשבות בקרב נהגים, ובכלל. כדאי לקרוא לאופניים חזרה למדרכות, להתמודד עם הקשיים החדשים באמצעות חינוך, ולהתחיל בגיל בו ההשפעה שלנו על הילדים תהיה המועילה ביותר. גיל 16 זה מאוחר.

הרבה ממה שמציק לנו בכבישים (ועל המדרכות) נובע מחוסר התחשבות של אנשים, ואולי גם מהתחושה שאם לא נאבק על מקומנו בדרך – ננוצל על-ידי הזולת. במקום להיות שותפים לדרך אנחנו במאבק. אפשר גם אחרת, שהרי רבים מאיתנו מצליחים להשתלב בתרבות נהיגה שונה, כתיירים. הרווח (גם בהפחתת מספר הנפגעים וגם בשיפור איכות החיים) יהיה של כולנו.

polite-society

hovav@hotmail.com

10 תגובות בנושא “תאונות דרכים, טלפונים ניידים ואופניים חשמליים”

  1. ניתוח מעניין מאוד.
    לגבי מספר תאונות האופניים, אני תוהה מה מידת האמינות של הנתון. כשיש תאונת אופניים-הולך רגל אני לא בטוח שיש דיווח למשטרה, ולכן זה לא יופיע בסטטיסטיקה. כמו כן, לא על כל תאונה מתאשפזים בבית חולים, אפילו אם שוברים רגל או יד. לכן, הנתונים המתייחסים לאשפוזים בבתי חולים ודיווחים למשטרה עשויים להחסיר נתח כלשהו שנעלם מהעין. מה גם שייתכן שחלק מכובד מהפציעות הולכי רגל-אופניים הן פגיעות קלות (אך עדיין, פגיעות).

    מגמה נוספת שאינה מתוארת פה, אך אני מעריך שתתעצם מאוד, היא הפתרונות הטכנולוגיים כדוגמת mobileye. התנסתי במערכת לאחרונה, והיא מצויינת. ייתכן שככל שהזמן יחלוף והיא תשתלב בכל רכב חדש (או אפילו תהפוך לתקן מחייב החל משנת ייצור מסוימת) אנחנו נראה חזרה של מגמת הירידה המבורכת בהיבט התאונות הקטלניות של מכוניות (עם מכוניות, רוכבי אופניים, והולכי רגל, שכן המערכת מתריעה מפני התנגשויות עם כל אלו).

    1. תודה עדי.

      מבחינת נזק 3,000 הולכי רגל שנפגעים וכן מגיעים לדיווחי משטרה או לבתי החולים זה כמובן חמור יותר מאוסף פגיעות לא מדווחות. עם זאת, אני מנחש שאתה צודק ומספר הפגיעות הקלות שמתחת לסף האשפוז כן עלה. לא של שברים (כי אם היו הרבה שוברי ידיים ורגליים אז לצד אלה שלא מגיעים לבית החולים – היו גם כאלה שכן וזה היה ניכר בגרף).

      טכנולוגיה אחראית להורדת מספר הנפגעים כבר שנים רבות, ואני שותף לבטחון שבטווח הארוך (לא עוד שנתיים, וכנראה גם לא עוד חמש) היא תפתור גם את הסוגיה הנוכחית של הסיכון כתוצאה משימוש בטלפון הנייד. כמובן שזה לא משנה את המסר שבינתיים עלינו להכיר בסיכון ולהתנהג (ולנהוג) אחרת.

  2. אני מכיר טענה שהשיפור הוא בעיקר תוצאה של שיפורי בטיחות ברכב (עוד כריות אוויר, מודעות לחגורות בטיחות, abs, esp וכו), ואולי גם בכבישים, ובכל מקרה לא משהו שרשויות האכיפה יכולות להתגאות בו. ייתכן שהדברים האלה פשוט מיצו את עצמם בשנים האחרונות (ומובילאיי וכו עוד לא מספיק דומיננטי).

    דיווח למשטרה מתקבל לדעתי בעיקר ממדא. התנגשויות קלות ומעצבנות לא ייכנסו למדגם.
    בכל מקרה, לדעתי אם תבדוק (לא שיש איך) את היפגעויות הולכי הרגל כשהם על המדרכה בלבד, הגיוני שזה עלה משמעותית (כמות וחומרה).
    אם אני הולך הרגל הזהיר בעולם, הסיכוי שאני אפגע מרכב נמוך מאוד מאוד, אבל קשה לי להתחמק מפגיעה של אופניים. לאדם שהוא הורה לילד או בן/נכד של אדם מבוגר, שמכה קהה חזקה יכולה לגרום להם לנזק משמעותי, זו מחשבה מפחידה.

    מעלה נקודה תרבותית מעניינת נוספת: משום מה רוכבי אופניים שנפגעים נתפסים כ'מסכנים', בעוד רוכבי אופנועים שנפגעים נתפסים כ'משוגעים שהביאו את זה על עצמם' (בהכללה גסה כמובן). לא ברור לי למה זה, ולא הגיוני במיוחד לדעתי.

    1. גלעד,

      שינוי המגמה: לא נראה שיש כאן דעיכה של השיפור עד לאיזושהיא אסימפטוטה. השינוי חד מדי.

      אופניים לעומת אופנועים: ראשית, נדמה לי שהאופניים החשמליים ממוקמים יותר קרוב לאופנועים מאשר לאופניים.
      ההסבר שלי הוא בכמה רבדים כשהעיקרי הוא: מעטים מאוד מאיתנו נהגנו על אופנועים. רבים מאוד נהגו על אופניים מתישהו. אם לא הם עצמם, אז לפחות מישהו שמאוד קרוב להם. לכן אופניים (רגילים) הם "מהשבט שלנו" ואופנועים הם "משבט אחר". אכפת לנו מאנשי השבט שלנו. הרבה יותר משאכפת לנו מאנשי השבט האחר, שגם מהווים איום.
      חוץ מזה, האופנועים עושים רעש, מזהמים, מפחידים ולא נוחים להמצא בקרבתם (גם כנהג רכב בכביש, למרות שהסיכון לאופנוע הרבה יותר גדול). הבדל גדול מהאופניים השקטים והירוקים.

  3. אני חושבת שהפתרון המתבקש (מתייחסת רק לבעיית האופניים) הם שבילי רכיבה בכביש, כפי שנהוג באירופה. בתור רוכבת אופניים (רגילים) אני יכולה להעיד שגם אם אהיה הרוכבת הכי זהירה (ואנחנו אף פעם לא כאלה, כי אנחנו תמיד ממהרים לאנשהו), אי אפשר לרכוב בין הולכי רגל, ודווקא בגלל שהולכי רגל הם בלתי צפויים. בעיקר ילדים ואנשים שתקועים עם הראש בסלולרי. זה פשוט לא יכול לחיות ביחד. כמובן שהמשטרה חייבת לתת דגש מיוחד על אכיפת הנהיגה במסלולי אופניים (כי אנחנו עוד לא אירופה…) והכי מכעיס שיש התעלמות בולטת מחניה על שבילי אופניים. במקרים האלה כבר עדיף להשאיר את האופניים בכביש ולא לסכן אותם ע״י מצג שווא של ביטחון.

  4. שלום חובב. פוסט יפה.

    לגבי נושא הטלפון הנייד, אי אפשר שלא להכליל גם את ההתקדמות הבטיחותית שהגיעה איתו. תוכנות כמו וייז מאפשרות לך לנסוע יותר בבטחה (יותר קל לך להתמצא במקום שאינך מכיר ופחות סיכוי ש"תחתוך" ברגע האחרון לפנייה כי פספסת אותה וכו', וגם תורמות למצבו הנפשי הרגוע של הנהג בעובדה שיש לו "נווט" שהוא יכול לסמוך עליו), אומנם הדברים הללו פחות ניתנים לכימות אבל לטעמי אלו יתרונות משמעותיים, וזאת מבלי להזכיר טכניקות שגם קשורות להתפתחויות שקרו בטלפונים הסלולריים (מצלמות, GPS) שתורמות למערכות כגון מובייל-איי שעוזרות לבטיחות, אבל כמו כן אני יודע שכרגע מספרן של המערכות הללו זניח.
    ד"א, המסרונים הגיעו לחיינו כבר לפני למעלה מ-10 שנים, מדוע יש הבדל בין ווטסאפ ל-SMS?

    הניסיון להילחם בטלפון חכם כנראה יידון לכישלון ככל שגיל המשתמשים הולך וקטן, וכנראה כדאי לבחון תוכנית כוללנית במדינה – למשל, מה שמותר כיום – לעודד להסתכל בווטאספ רק ברמזורים ואולי אפילו להאריך את זמן האור האדום בכמה שניות (ברור שכמובן תמיד יהיו אנשים שירצו עוד זמן). אפשרות שנייה – לעודד כספית ואולי לחייב את היבואנים להתקין מערכות בלוטות ו"מערכות חכמות" (יש כאלו גם לאפל וגם לגוגל, אבל הם נמצאות בדגמי מכוניות שלא מגיעים לארץ ולרוב באיבזור ומיצוב יוקרתי ויקר). זה אומנם ייפגע בשורת הרווח של היבואנים, אבל מערכות כאלו מסוגלות להקריא לך הודעות בזמן אמת ואתה מסוגל להכתיב להן תגובות.
    אני מקווה שעוד עשרות שנים בודדות, ייסעו בכביש מכוניות אוטונומיות והדיון הזה יהיה שריד להיסטוריה עתיקה.

    לגבי אופניים חשמליות – מדובר במטרד גדול, מעבר לתחושות שהעלית – מדובר ברוכבים לא מנומסים, במקום להבין שלהולכי רגל יש קדימות על המדרכה, מתנהגים בגסות רוח ובאדונתיות.
    אל תשכח שיש כאן משתנים סמויים – רובם של הרוכבים צעירים, חלק לא קטן מהם רוכב עם אוזניות, בלי קסדה ועם טלפון ובנוסף בגלל הגיל – רובם לא מבינים ולא יודעים לצפות את התנהגות המכוניות בכביש (כי הם חסרי ניסיון בנהיגה). העובדה היא פשוטה – בכלל מדינות העולם, רוכבי אופניים (גם לא חשמליות) רוכבים בכביש היכן שאין נתיב ייעודי לרכיבה. מה שונה במדינת ישראל? התרגלות של נהגים לתנועת אופניים?
    ד"א, תחשוב שוב על הטיעונים שהעלית, רק תחליף את המילים אופניים במילים קטנועים.

    1. תודה אסף,
      אשתדל להיות תמציתי – כי נגעת בהרבה נקודות. אם כי זה כנראה סביר להניח שנראה את הדברים אחרת גם אח"כ.

      מדוע יש הבדל בין ווטסאפ ל SMS? זה ההבדל בין הסמארטפון לטלפון הנייד שקדם לו. השימוש שלנו הרבה יותר גדול ותכוף. ההבדל דרמטי.

      קשה לי לראות בוויז מושיע בטיחותי. לעומת זאת waze תרם לכך שניידים רבים ממוקמים מול העיניים ודולקים כל הנסיעה, ולא כבויים בתיק. כשמגיעה הודעת ווטסאפ – היא מהבהבת לנהג מול העיניים.

      יש בעיה בטעון שטכנולוגיה שמשרתת "אותנו" (הטלפון הנייד) היא קדמה שנסיון להגביל נדון לכשלון, על אף שהיא מובילה להרוגים בנפש – אבל טכנולוגיה שמשרתת מישהו אחר (האופניים) ניתן וצריך להאבק ולהרחיק כיוון שמדובר במטרד גדול, ועל ה"אחרים" להבין ש"לנו" קדימות על המרחב הציבורי.

      חשבתי הרבה על ההחלפה של המילה אופניים בקטנועים לפני שכתבתי. אני אפילו מקבל שמצחיק שאנחנו משמרים את הצורה של האופניים וקוראים להם אופניים כשמדובר בקטנוע חשמלי מופחת הספק. אבל עניינית – לא, זה לא אותו דבר. בוא נאבק ברוכבים עם אוזניות ולא נשפוך את התינוק (כמעט תרתי משמע) עם המים.

  5. כתבת יפה. ראיתי הערכות שרבע מכלל התאונות נובעות מטלפונים חכמים. כמובן שיש פתרונות אפשריים – כמו דרישה של הרשויות שהמקדלת תכבה במהירות מעל 10 קמ"ש. רוצה לכתוב – תדומם מנוע. זה נכון גם לאופניים חשמליים. הכל אפשרי- רק צריך לדרוש את זה מול הלובי של חברות הסלולר – נראה לי שהן יתנגדו .

    אופניים חשמליים חוקיים שונים מאד מאופנוע. הם עד 25 קמ"ש ועם יכולת האצה מוגבלת. בארץ הקודש הרשויות מערבבות ולא אוכפות את אחת המגבלות העיקריות שהן הטילו אחרי 3 שנים של עצימת עיניים. מעל 25 ק"מש זה אופנוע חשמלי שמחייב טסט וצריך מעצורים יותר חזקים – אבל זה רק במדינות מפגרות כמו אירופה. בישראל זה אותו דבר – אבל בלי האכיפה ובלי שהגדירו לדבר הזה בכלל תקן ובלי שמישהו טורח להבחין בין זה לבין הכלי החוקי. מחר בבוקר הרשות לבטיחות בדרכים תכלול מטוסים ומכוניות ומכוניות מרוץ – לכולם יש יותר מ 2 גלגלים ומנוע .מעל 25 קמ"ש יכולת התגובה שונה והסיכוי לתאונה עצמית גבוה הרבה יותר והסיכוי לפגיעה בהולך רגל גבוה יותר וגם קטלני יותר – אבל למה לנו להתעסק בזוטות

    יש עוד גורם די ברור לירידה בתאונות דרכים במשך השנים – התקנת כיכרות ובמפרים, ומצד שני יותר פקקים.

    טכנולוגיות למכוניות -לא ממש יעזרו כי חלק גדול מהתאונות הן בצומת – ואין מספיק זמן למכונית להגיב (חפשו – כיצד להמנע מפגיעת מכוניות).

    פתרונות לאופניים ובכלל
    א. גישה של החזק שומר על החלש – גם בשתשתיות גם בהדרכה, גם בתרבות גם בחוק. לדגומה חובת שמירת מרחק של 1 מטר לפחות מאופניים, לדגומה אכיפה נגד רכיבה על מדרכות ויותר חשוב הדרכה נגד רכיבה כזו
    ב. כולם מניחים שרכיבה על מדרכות פחות מסוכנת לרוכב – זה אולי נכון אבל לא בצומת. בצומת הרוכב הרבה יותר פגיע כשהוא מגיע במהירות כאילו היה הולך רגל. תקראו בכתבות כמה פעמים נכתב שהרוכב נפגע כאשר חצה במעבר חציה (של הולכי רגל) – הרוכב יותר בטוח כשהו חוצה צומת כאילו היה מכונית כי ככך יש לו זכות דרך בלעדית בצומת. רכיבה על מדרכות גם מגבירה בעיות כמו רכיבה נגד התנועה וכו'.
    ג. הדרכות – בהולנד מגיל 6 עד 10 . זה גם הגיוני בגיל 14 ילדים כבר הרבה פחות מקשיבים למבוגרים והרבה יותר מסתכלים על בני גילם כדי לדעת מה עושים בעולם.
    ד. איזורי מיתון תנועה – יאפשרו לאופניים לרכוב בצורה בטוחה בכביש בלי להפריע למכוניות ובלי לגזול חניה ואפשר גם ליישם אותם מהר
    ה. אין אכיפה, אין תרבות, אין תשתיות אין דוגמה אישית. לא רק בנהיגה אלא בכלל בתרבות רחוב ובתרבות. התשתיות הגרועות של הרוכבים מעודדים עברייינות כי אומרים לך – תאלתר חבוב – אתה ברשות עצמך. הרוכבים מאלתרים ורע. זה לא סותר הרבה חוסר התחשבות – כי ככה הילדיםה אלה גדלו – מנפלאות מערכת החינוך של ערוץ 2 והפוליטיקה בישראל.
    ו. הנתונים על תאונות דרכים פשוט זוועה – קשה מאד להבין מהם משהו . ובינתיים הרשות לא ממש מעודדת שינוי על ידי תשתיות אלא מתמקדים בחינוך הנהג בכל מני דרכים.

    בינתיים – הכנתי מפה ציבורית של שבילים ושל רחובות שקטים שבהם יותר בטוח לרכוב – בצורה חוקית ובלי לפגוע או להפגע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *