גיא זומר גילה לי את המאגר החדש הזה שכולל מידע רב על החלטות בית המשפט העליון בין השנים 2010 ל־2018. על המאגר צריך להודות לקרן וינשל, לי אפשטיין ואנדי וורמס.
המאגר מאפשר גם לאנשים כמוני, שלא מכירים את בית המשפט, הצצה חלקית פנימה. רוצים להציץ יחד?
A Quantitative blog
גיא זומר גילה לי את המאגר החדש הזה שכולל מידע רב על החלטות בית המשפט העליון בין השנים 2010 ל־2018. על המאגר צריך להודות לקרן וינשל, לי אפשטיין ואנדי וורמס.
המאגר מאפשר גם לאנשים כמוני, שלא מכירים את בית המשפט, הצצה חלקית פנימה. רוצים להציץ יחד?
(עודכן שנית לאחר הבחירות לכנסת ה־22, כולל שינוי שיטת הניתוח)
אחוז ההצבעה לכנסת.
היום נפטפט על האנשים שיכולים להצביע לכנסת, אך לא מצביעים.
למשל, האם אחוז ההצבעה גבוה או נמוך מבעבר? נמוך, ברור. נתאר איך נראית הירידה לאורך השנים.
ספוילר? ירידה חדה. בבת אחת. כמה, מתי ולמה – בהמשך.
אצל החרדים אין בעיה של אחוז הצבעה נמוך. אצל הערבים יש ועוד איך. אם כולנו היינו מצביעים, גם אלו שהיום נשארים ביום הבחירות על הספה בבית, מה היה משתנה?
לבסוף, נראה גם באיזה שעה אנחנו מצביעים, מתי יש לנו מקומות טובים יותר להיות בהם מבקלפי, ואיך זה השתנה עם השנים.
להכין פתקים. מתחילים.
הפעם הרעיון הגיע מבועז שהתעניין בניתוח של ההצבעות באו״ם נגד ישראל והאם יש שינוי (לטובה/לרעה) לאורך השנים.
תשכחו מהרשומה הקודמת בנושא.
הרשימה ההיא התבססה על אזור מאוד מצומצם, ואילו זו מבוססת על כל תאונות הדרכים מהעשור האחרון בישראל המתועדות ב Anyway, כלומר בלמ"ס, כלומר במשטרה.
אז מה ההבדל בין גברים לנשים? האם להתמקד בנהגים מבוגרים? איפה בשכונה שלך היו רב הדריסות? האם נהגות יותר מסוכנות מנהגים? על זאת, ועל עוד כל מני, ברשומה החדשה והמתוקנת.
נתחיל בדיון על ההבדלים בין הולכי הרגל הנפגעים לבין הולכות הרגל. בעצם נתחיל בתעלומה, ומייד אחריה נציץ על המפה ונראה שיש אזורי תאונות מגדריים. כן, תאונות דרכים הן עניין של גאוגרפיה.
נראה שלמרות שהרכב הפרטי שלנו נעשה מוגן יותר, אחוז הולכי הרגל בקרב הנפגעים – יציב. נראה גם מאפיינים של נפגעים מבוגרים, ולצידם של נהגים מבוגרים. נסתבך עם משטרת הפוליטיקלי קורקט כשננסה לבחון האם אשה נהגת מסוכנת יותר לציבור הולכי הרגל מעמיתה הגבר הנהג. נבחן האם אפשר לתמוך בהמלצה המקובלת להפחית את מהירות הנסיעה בערים. נבחן מתי אנחנו נדרסים ונסמן מעברי חציה אדומים בהם היו מקרי תאונות רבים. חוץ מזה נראה כיצד אפשר לראות מה משתנה באכיפת המשטרה. ואחרי כל הממצאים הללו נגלה שאולי את הפעולות החשובות ביותר לא ניתן להצדיק באמצעות הנתונים.
קצת עמוס. מתחילים?
מהרשומה הקודמת עלתה ההשערה שיש הרבה יותר הולכות רגל שנפגעות (פגיעה קשה) מאשר הולכי רגל. כך זה, לפחות, ברמת אביב.
למרבה השמחה בעיית הנפגעים בתאונות דרכים מצטמצמת בהיקפה עם השנים. עם זאת, הדבר נכון בעיקר לתאונות של מכונית עם מכונית ופחות לתאונות בהן נפגעים הולכי רגל. הפעם נתמקד בפגיעה בהולכי הרגל.
מכירים את Anyway? מדובר בפרויקט הפועל בחסות הסדנא לידע ציבורי ונבנה על ידי מתנדבים המנגיש נתוני תאונות דרכים. ANYWAY מציגה על גבי מפה תאונות דרכים עם נפגעים ע״ב נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ונתוני ארגון ״איחוד הצלה״.
בנסיון ללמוד קצת על תאונות דרכים במעורבות הולכי רגל שלפתי משם נתונים משנת 2008 ועד לתחילת שנת 2018. התמקדתי בתאונות בהן הולך רגל נפגע באופן קטלני או קשה.
היה טוב לבחון בצורה נרחבת תאונות מכל רחבי הארץ, אך הסתפקתי בדגימה קטנה. זאת, לאור קוצר זמן ויכולת מוגבלת לשלוף מהאתר (הן מבחינת הפריסה הגאוגרפית להורדת קובץ, הנתנת לאזור מצומצם בלבד; הן כיוון שחלק מהנתונים החיוניים לניתוח ניתנים לשימוש רק באמצעות מעבר ידני על נתוני התאונות). בחרתי אזור עירוני מצומצם: תל אביב, שכונות רמת אביב. את הממצאים יש לסייג לכן בשל המדגם הקטן.
הממצא הראשון הפתיע אותי. מבין הנפגעים מספר הנשים היה יותר מכפול מאשר הגברים:
בשנים האחרונות מחיר הדלק עלה וירד – בעשרות אחוזים.
שינויים כאלה הם ניסוי מעניין. אחד הדברים המסקרנים הוא עד כמה השינוי במחיר הדלק הוביל לשינוי בכמות הדלק שרכשנו, נהגי הרכבים הפרטיים.
התשובה – הוא לא. הנתונים מצביעים לכאורה על אדישות למחיר הדלק.
בגרף המצורף אפשר לראות, באדום, את מחיר הדלק לאורך העשור האחרון; ובכחול, את צריכת הדלק לנפש – כמה ליטרים של דלק נרכשים בחודש על-ידי אדם ממוצע (התייחסתי רק לגודל האוכלוסייה בגילים 20-80, כיוון שמחוץ לתחום זה כמעט שלא משתתפים בנהיגה). להמשיך לקרוא דלק. שיעלה כמה שיעלה
ראוי לציין כשמשהו משתנה לטובה.
לפני כשנתיים עלתה טענה שטיסות אל-על לניו יורק ארוכות מהנדרש, כשהסיבה היא אופן תגמול הטייסים (טיסה ארוכה יותר = הכנסה גבוהה יותר). בדיקה מדגמית שעשיתי בסוף 2016 הצביעה שאכן הטיסות באל-על לניו-יורק ארוכות יותר מאצל החברות הזרות, ובנוסף שכמעט תמיד הן מגיעות בעיכוב ביחס לתכנון.
החלטתי להציץ האם המצב השתנה.
בתקופה האחרונה התפרסמו מספר דוחות המנתחים נושאים שונים בישראל באופן כמותי. בין הבולטים והחביבים עלי נמצא דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב.
הרשומה הזו היא דעה וניתוח שמסתייגים מחלק מהדברים הכתובים בפרקי הדו"ח. נכון לציין כי הדו"ח מצוין ומומלץ לקריאה, וההסתייגויות אינן מפחיתות מחשיבותו ותרומתו בעיני.
מה המסרים העיקריים ברשומה הזו?
תקציב הבריאות עולה משמעותית, בניגוד למוצג בדו"ח
זה נכון באופן כללי לתקציבים החברתיים,
וההצגה בדו"ח מטעה כתוצאה משימוש בתקציב כאחוז מהתמ"ג
כשההוצאה הפרטית שלנו גדלה זה אולי כי יש לנו יותר כסף פנוי
בניגוד להתייחסות לגידול בהוצאה פרטית כראיה לכך שאין מספיק תקצוב ציבורי
תקציב החינוך, לא הבטחון, הוא הגדול ביותר
הגידול בתקציבים החברתיים מתאפשר במידה רבה בזכות ירידת ההקצאה לבטחון
כשעוסקים ברווחה יש עיסוק מופרז בהוצאה הממשלתית, ועיסוק חסר בשתי שאלות אחרות
אולי נכון לחלק (באותו סכום ממשלתי) קצבה הרבה יותר גדולה להרבה פחות אנשים?
כיצד נוכל להפחית את מספר האנשים הזקוקים לקבלת קצבה?
הממשלה הנוכחית שינתה מדיניות ביחס לחרדים
דיון ב"מצב המדינה" בהקשר חרדים הוא חסר ללא בחינה של השפעת שינוי המדיניות
בהתחשב בה, עולות ספקות האם אנחנו עדיין במגמה של השתתפות גוברת בשוק העבודה
כמותית עברה דירה.
מ hovavdror.wordpress.com לאתר זה ( https://quantitatively.club )
הרשומות הישנות הועתקו גם הנה.
בסיום הרבע הראשון הפער היה מעל 10 נקודות. אפשר לכבות את הטלויזיה.
רגע. באמת? התחושה שלי הייתה הפוכה: למי אכפת מהרבע הראשון. כמעט שאין לו משמעות.
אז מה נכון? האם פער גדול ברבע הראשון כבר סוגר את המשחק, או האם אפשר להתעלם ממנו, וניתן להתחיל לראות את המשחק ברבע השני?
כדי לענות על השאלה הרת הגורל "גרדתי" מהאתר basketball reference נתוני NBA של מעל 45 שנים, מ־1970 ועד היום.
שורות תחתונות:
להמשיך לקרוא הרבע הראשון בכדורסל
את הקובץ המפרט את תוצאות הבחירות לכנסת ה־20 לפי ישוב ומספר קלפי בישוב הכרתי מזמן. עכשיו גיליתי קובץ אחר שבו יש את הכתובות של הקלפיות. הצרוף מאפשר להציג את התוצאות על גבי מפה. הצגה כזו אפשרה לגלות הרבה דברים שבבורותי לא הכרתי. גם בהקשר הישיר (תוצאות הבחירות) וגם ככלי המאפשר זוית ראיה מעניינת על הדמוגרפיה הישראלית. למתעניינים – מצורפות שתי מפות אינטראקטיביות וכמה דוגמאות לדברים שאפשר לראות באמצעותן.
אסנת ואלי מגדילים את השתתפותם החודשית בקצבאות נכים בכ־175 ₪. מ־650 ₪ בחודש למעל 800 ₪ בחודש.
אסנת ואלי מגדלים שני ילדים ומרוויחים יחדיו 30,000 ₪ ברוטו בחודש.
הרשומה הזו אינה על קצבאות הנכים. הרשומה הזו מסייעת להבין כמה מכספי המיסים שלך משמשים, למשל, לתשלום תוספת של 4.2 מיליארד שקלים, וכך לאפשר המשגה של תקציב המדינה באופן אינטואיטיבי יותר.
באופן כללי יותר, ננסה להבין מה ההשתתפות העצמית של אסנת ואלי (ולהבדיל – שלך) בתקציב בגודל מיליארדים. בתקציב החינוך. בבריאות. בסלילת כבישים ובתחבורה ציבורית. לא כמה מיליארדים המדינה משלמת – אלא כמה שקלים, שקלים שאסנת ואלי הרוויחו ונגבו כמיסים, נותבו לכל נושא.
זה עניין אותי כי כששומעים שהתקציב לנושא כלשהו עומד על, נניח, 50 מיליארד ₪ ברור שמדובר בהרבה כסף, אבל לא ברור באמת כמה. רובינו לא חושבים במיליארדים.
הרשומה הזו היא תוצאה של עיון (מומלץ) ב"דמוגרפיה של הדתיות (תהליכי חילון בציבור הדתי והמסורתי)".
היה מעניין לקרוא כי "מאז תחילת שנות התשעים ועד היום, שיעור הציבור הדתי מרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת קבוע ועומד על 10-11% למרות שיעור פריון יותר מכפול מאשר הציבור החילוני".
בהמשך לרשומה מהעבר (חרדים, דמוגרפיה ומנדטים) נראה שיש כאן עוד רמזים לכך שגודלו של כל אחד מה"שבטים" במדינת ישראל בעתיד (וגם בהווה) אינו מוסבר בפשטות לפי רמת ילודה.
אחת הדרכים לבחון את השינוי המסתמן היא לראות מה אחוז התלמידים בחינוך הממלכתי היהודי, בחינוך הממלכתי בשפה הערבית, בחינוך הממלכתי דתי, בחינוך החרדי (האמת – נפרט אף יותר מחלוקה זו) – ובעיקר כיצד האחוזים הללו משתנים לאורך השנים. עיקר התרומה של הרשומה הנוכחית היא חלוקת החינוך הממלכתי (המ"מ – המוסדות המוכרים) לפלחים שונים.
יש להודות שהנתונים לא לגמרי ברורים לי, וכמו תמיד – תגובות שיעזרו להבין טוב יותר את התעלומות – יתקבלו בברכה.
להמשיך לקרוא הדמוגרפיה בישראל בראי חלוקת תלמידים בין מערכות החינוך
דן בן-דוד כותב כי "מערכת הבריאות איבדה דרכה" (הארץ 6/4/17).
המאמר (וגם בגרסתו כמזכר מדיניות של מוסד "שורש") מהווה ממש קריאה לחשבון נפש, שכן המצב המצטייר עגום ו"הגיעה העת לתת מענה לשאלה הגדולה — איזו מערכת בריאות מדינת ישראל רוצה שתהיה לה בעוד עשור?"
בסמיכות ליום העצמאות, אנו מכריזים בזאת שמערכת הבריאות שלנו היא גאווה ישראלית. מערכת שממש, אבל ממש, לא איבדה דרכה. מכריזים, ותומכים בעובדות.
כיצד רואים שמערכת הבריאות איבדה דרכה לפי דן בן-דוד? מאמרו כולל טעונים מסוגים שונים:
דן בן-דוד הוא מסוג האנשים שכדאי להקשיב להם. הוא גם מלווה את דבריו בנתונים, מה שמוסיף רובד נוסף שנמצא במחסור במחוזותינו: דיון ענייני ומבוסס עובדות.
בכל זאת, הפעם לדעתי הוא החטיא.
רשומה קצת ארוכה? אולי. מדובר בבריאות שלנו.
לממהרים, הנה תמצית:
השכר הממוצע (והחציוני) במשק מסקרן רבים מאיתנו כדי לדעת משהו לגבי עצמנו. נו? אני מרוויח יותר או פחות מהשכר הממוצע? הרבה יותר או פחות?
כנראה שבגיל 20 מעטים מתעניינים האם השכר שלהם נמוך או גבוה מהשכר הממוצע במשק. בגיל 40 זה כבר מעניין, אבל אז (חדשות משמחות) מובטח שקוראי הבלוג יהנו מהכנסה ממוצעת גבוהה מהשכר הממוצע במשק. כן, כן, אפשר לקבוע תאריך. נתכנס יחדיו ונסתכל באושר ועושר הרחק מלמעלה על השכר הממוצע.
האם טיסות אל-על אכן ארוכות יותר מהנדרש?
לאחר שראיתי טענות לשני הצדדים, בלי ביסוס. לאחר שחלק מציגים את לוח הזמנים המתוכנן ל JFK של אל-על לעומת זה של Delta כדי לטעון שההבדלים לא גדולים (רק שמדובר בהבדל בתכנון, ולא בטיסה בפועל), חיפשתי נתונים.
ברירת המחדל של המצטרפים לביטוח סיעודי (רובנו?) היא כיסוי לחמש שנים של הזדקקות לסיוע, בלבד.
העובדה שהביטוח הסיעודי מוגבל לחמש שנים בלבד מטרידה. למה רק חמש? מה אם אאריך חיים, אז משפחתי תצטרף להוסיף לסבל הבלתי נמנע גם הוצאה של עוד 15,000 שקלים בחודש?
לכן, מציעים לנו גם אופציה לביטוח נוסף – למקרה שבעתיד נשתכן במוסד סיעודי, ונהיה לקוחות מתמידים. הביטוח ישלם סכומים נכבדים למוסד הסיעודי כל עוד נשהה בו, החל מסיום חמש השנים הראשונות וככל שרק יהיה בכך צורך.
כמו כל ביטוח שקשור לבריאות, הנטיה שלנו היא להגיד לסוכן "כן". הרי מה יותר חשוב מבריאות? רק שאז רואים את העלות, ושואלים האם לא מפילים עלינו כפל כיסויים? האם לא מציעים לנו לבטח גם את מה שלא צריך?
הפעם משהו מעט שונה. משהו ששוכב במגירה כבר שנה. בלי תרשימים בכלל. רק מלל.
קצת על עסקים חברתיים בישראל. דבר נפלא וראוי להערכה. הציניקנים שבינינו לא מודעים כמה אנשים טובים פועלים סביבם.
העסקים הללו והאנשים הבוחרים לתרום את מרצם לעסקים כאלו ראויים להכרה ולהערכה של כולנו. הרשומה הזו, ואין בכך כל ניגוד, היא רשומה ביקורתית ויש בה הצעה לאופן חשיבה ופעולה לעסקים חברתיים.
בקצרה:
לאחר שנים בהם מצב הבטיחות בדרכים הלך והשתפר (כן, כן) המגמה המבורכת נבלמה. בדיוק כשנכנסו לחיינו הטלפונים הניידים והאופניים החשמליים. למרות שעדיין חסרים הרבה מהנתונים, הרשומה הזו מנסה לברר איפה כדאי שיהיו הדגשים שלנו – ואיפה מסתמן שתחושות הבטן שלנו מטעות.
נניח שיש לך סכום מכובד להשקעה. מספיק מכובד כדי שיהיה אפשר לקנות בו דירה. האם, להשקעה ארוכת טווח, עדיף לרכוש דירת מגורים ולהשכיר אותה או להשקיע את הכסף בשוק ההון? נדמה שמדובר באחת מהשאלות השחוקות ביותר. רק שפעם אחר פעם חוזרים אליה.
רובנו בטוחים בתשובה. אם אתה כבר בטוח בתשובה, כמו אנשים רבים, הרשומה הזו לא מיועדת עבורך. אולי כי אתה כבר מכיר את הפרטים. אולי להפך. כך או כך הרשומה הזו לא תשנה את דעתך.
אבל אם דעתך לא התקבעה ואתה סקרן, אז בבקשה. הסתבר שלמרות שמדובר בשאלה שחוקה, לא מצאתי מן המוכן את הפרטים שחיפשתי, והיה צורך ללקט את המידע ולעבד אותו. הרשומה היא שיתוף של החיפוש שלי אחר נתונים כמותיים כדי להבין לאן נוטה הכף, ועד כמה.
לתשובה יש מרכיבים מבוססי נתונים, ומרכיבים "רכים". לאנשים רבים השיקולים הרכים מספיקים כדי לבחור בהחלטה הנכונה עבורם. בצדק. יש כאלה שעיסוק בדירה, מציאת שוכרים, טיפול בתקלות וכל שאר הנושאים הכרוכים בכך – גורם להם סבל שמניעתו שווה עבורם ויתור על תשואה, גם אם היא עודפת. יש כאלה שעבורם החלטה להעדיף להשקיע בשוק ההון אינה מוצדקת, בכלל ללא תלות בשאלה האם כלכלית היא מוצלחת. כי ההחלטה הזו תגרום עבורם לסבל ארוך ומתמשך בדיונים עם אמא ואבא, סבא וסבתא הדודה והשכן שיודעים שהם טועים – סבל שעולה עבורם על כל רווח כלכלי סביר. מי שנמנה על קבוצת ה"סובלים" – לא צריך נתונים כמותיים על תשואה כדי לבחור.
בדומה מי שיודע שאם לא יקשרו לו את הידיים הוא ישחק עם אפיק ההשקעה פעם בשבועיים, ובמיוחד בעת משבר – עדיף לו לבחור באפיק שקושר לו את הידיים מפעולות פזיזות (ספויילר: זה לא בהכרח דירה).
קדימון – הניתוח הביא אותי למסקנה שהשקעה בשוק ההון עדיפה בדרך כלל. כמותית – העדיפות גבוהה הרבה יותר משציפיתי.
כסת"ח: אינני מומחה לנדל"ן, לשוק ההון או להשקעות מכל סוג אחר. אני בטח טועה ומחמיץ דברים עיקריים וחשובים. אשמח לשמוע הערות והארות. עם זאת, שימוש במידע – על אחריותך האישית.
מספיק הקדמה? אפשר לעבור לנתונים?
בטח שמעתם את הטענה הזו. כיוון שהיא טענה עובדתית, אפשר לבחון אותה.