תמותה בקרב חרדים, ותמותת חגי תשרי בכלל

רשומה מעט אופטימית.

כמובן שנתוני פתיחה פסימיים עוזרים למצוא קרן אור בתמונה לא יפה במיוחד.

בכל זאת – השורה התחתונה היא שהתחלואה כתוצאה מחגי תשרי (ועוד לפני כן מתחילת ספטמבר) אכן גבוהה כמצופה – אך התמותה ממנה מסתמנת כנמוכה הרבה יותר.
[עדכון: לאו דווקא, כפי שעודכן בגוף הרשומה, למטה]

הכל התחיל מנסיון לעשות מודל חיזוי תמותה תוך שימוש בנתונים המשותפים לכלל האוכלוסיה, ולא למקורבים בלבד. הנסיון להיות יצירתי ולמצוא דרכים עקיפות להעריך מידע ששמור ליודעי ח"ן העלה תובנות שאולי יעניינו גם אותך.

יאללה, לקצת פרטים:

להמשיך לקרוא תמותה בקרב חרדים, ותמותת חגי תשרי בכלל

תמותה מקורונה – היכונו לזכיה באליפות עולם

אתם כבר כנראה יודעים שישראל מובילה בבטחה בטבלת המדינות עם הכי הרבה מקרי קורונה מאובחנים בשבוע לנפש. מקום ראשון בעולם כולו.

אבל אולי זה סתם כי אנחנו בודקים הרבה? סתם מפחידים אותנו? הרי בתמותה המצב סביר ואפילו טוב, לא? אז לא.

עד עכשיו התחרנו בקטגוריית החיוביים והצלחנו להפוך למובילים בעולם. אבל גמרנו להתעסק בקטנות – מעכשיו אנחנו הולכים על קטגריית התמותה. נפגש בנובמבר.

"ערב יום הכיפורים" הוא מטבע לשון בישראל. הוא ביטוי למבחן שבו עמדנו ערב יום הכיפורים של שנת 1973. אז ראינו, אומנם ברגע האחרון, את האסון הקרב ובא אך נכשלנו בהתמודדות המדינית והצבאית.

ערב יום הכיפורים 2020. האם אנחנו במצב דומה?

להמשיך לקרוא תמותה מקורונה – היכונו לזכיה באליפות עולם

קורונה, דפוסי הצבעה והפגנות

מוטרדים מהתחלואה ההולכת וגדלה בישראל, ומשתגעים איך אפשר לאפשר הפגנות בתנאים הללו? סתם סקרנים לראות עד כמה בישראל השמאלנים הם מפיצי מחלות? הרשומה הזאת בשבילכם.

רגע, יש בכלל נתונים? במפתיע, כן.

רוצים לראות מה גובה להבות התחלואה בחברה החרדית? תקופת החגים מגיעה והצורך להתפלל יחדיו בבית הכנסת ולהתכנס עם משפחה מורחבת לכבוד החג חזק ונכון מתמיד. האם נכון להתגמש או לפחות להעלים עין לאור הצורך העז? אתם עדיין במקום הנכון.

בימים כתיקונם לא הייתי כותב רשומה כזו. הפילוג ביננו כבר זועק לשמיים. עצוב.

בכל מקרה, הנה הנתונים:

להמשיך לקרוא קורונה, דפוסי הצבעה והפגנות

איפה נדבקתי בקורונה?

ב 19/7 רבים מאיתנו נדהמו לראות את הנתונים שהוצגו בפני ועדת הקורונה על מקומות ההדבקה שזוהו בחקירות האפידמיולוגיות. הם היו דלים ומעוותים. נתונים שלא ניתן להשתמש בהם לקבלת החלטות מבוססת נתונים.

מה אפשר לעשות? במקום לנסות להתקשר ולתשאל טלפונית את כל מי שהתגלה כנשא של הנגיף – אפשר לאסוף מידע גם בטופס ממוכן. פשוט – לבקש מהאנשים למלא פרטים. אפשר להשלים אותם אח"כ – אבל הרבה מאוד יכול להאסף במקביל ללא מעורבות של מתחקר אנושי, מהר מאוד.

עד שזה יקרה, הצעתי טופס התנדבותי. הנה קישור לטופס (מכירים "חיובי?" בקשו גם ממנו למלא).

הטופס נשאר אלמוני למדי, ולפי שעה מעטים מלאו אותו. הרשומה הזו מציגה טעימה של מיעוט הנתונים שכן מלאו.

נכון, מדובר במספר קטן של אנשים ויש להזהר בהסקת המסקנות. בכל זאת, כמי שביקש מהציבור להתנדב ולחלוק את הפרטים שלהם, ראוי לחלוק את פיסות הנתונים שבידי.

המשיבים טוענים שלא הקפידו על ההנחיות

אחת השאלות שנשאלו המשיבים (כולם אנשים שקיבלו תוצאה חיובית, לפיה הם נשאים של הנגיף) היא "עד כמה הקפדנו על הכללים?". השאלה ברבים כי היא מכוונת לא רק לעצמך, אלא גם לסביבתך – ובפרט למי שאולי הדביק אותך.

רבים לא השיבו על השאלה כלל. מה שמעניין יותר הוא שאין אפילו משיב אחד שטען שהיה בסביבה שבה הקפידו על הכללים.

עד כמה הקפדנו על הכללים

הזמן עד לקבלת תוצאה, בידוד ועוד ירקות

נמשיך. שאלה אחרת, עליה ענו כבר יותר אנשים היא "כמה ימים חלפו מאז שעלה בך חשד שכדאי להבדק ועד שהיית בידך התוצאה?". השאלה מעניינת כי ככל שהזמן ארוך יותר, התועלת שבידיעה יורדת (לא רק שאתה ממשיך להדביק, אלא אנשים שיתכן שהדבקת לא מתבקשים להכנס לבידוד, ומייצרים כבר מעגלים חדשים של נדבקים). כפי שניתן לראות, כשני שליש מהאנשים מדווחים שקיבלו את התוצאה יותר מיומיים אחרי שעלה בהם חשד שכדאי להבדק. גם שבוע אחרי שעלה אצל הנבדק חשד לכ־20% מהמדווחים עדיין לא הייתה תוצאה:

להמשיך לקרוא איפה נדבקתי בקורונה?

מה צריכה להיות המטרה שלנו בהתמודדות עם המגפה?

יוצא לי קצת ארוך לפייסבוק, אז אשפוך את המלל כאן.

תקציר:

  • "השטחת העקומה" היא שקר. בלתי אפשרית ועלולה להוביל אנשים לרצות להדבק מוקדם "כי בכל מקרה נדבק".
  • אפשר להתמקד במניעת קריסה של מערכת הבריאות (בלבד). חשוב, כי אם נהיה שאננים – המערכת באמת עלולה לקרוס. הצבת מטרה זו היא כנראה הטובה ביותר לכלכלה.
  • לעומת זאת, אפשר להציב מטרה שאפתנית יותר: למנוע חשיפה של רוב האזרחים לנגיף. כלומר, שנוכל להמתין לחיסון, שנים, מבלי שרובנו נדבק כלל. לא חסינות עדר, פשוט לא להדבק.
  • המטרה הזו אפשרית, גם בלי להשאיר את האזרחים כלואים בבית. המימוש לא כיפי, אבל אינו פיזיקת גרעין. זה עובד כבר היום במדינות רבות. בעצם, אנחנו מחמירים במקומות שלא צריך, ומתרשלים במקומות שצריך.
  • לא רק שהיא אפשרית, גם באמצע ההתפרצות הזו – אנחנו לא רחוקים ממנה. ההבדל בין להיות עם מקדם הדבקה גבוה במקצת מאחד למקדם הדבקה קטן במקצת מאחד – דרמטי.
  • המחיר הכלכלי שלה? נסבל.
  • כל עוד לא התייצבנו על הדרך להוריד את מקדם ההדבקה מתחת ל־1, סגר לא יעזור. הוא ניתוח אגרסיבי להסרת גידול – שמותיר את הגרורות בגוף.

כמו תמיד מזכיר שהכותב אינו אפידמיולוג, רופא או נושא תפקיד.

מסקרן מספיק? אז בבקשה, הנה מה שעובר לי בראש:

להמשיך לקרוא מה צריכה להיות המטרה שלנו בהתמודדות עם המגפה?

חצי גרוש על קורונה

עד כה COVID-19 לא נדון בבלוג.

בתחילה, כי חשתי שהמידע הכמותי דל ולא אמין, ועל מה שיש כבר יש מספיק אנשים שמסתכלים בזכוכית מגדלת. אחר-כך, כי הפכתי מאוד עסוק בעבודה (מהבית). בהקשרי קורונה, אבל זה סיפור אחר.

מדי פעם שרבטתי תרשים ואמירה בפוסט פייסבוק. המעט הזה, עם קצת רקע ותזכורת למידע שהיה קיים אז ולרוח התקופה, הוא תוכן הרשומה הנוכחית. (מאז פרסום הרשומה כתבתי עוד בפייסבוק, והרשימה עודכנה בהתאם)

כמו רובנו גם אני מחוייב בגילוי הנאות: איני אפידימיולוג, לא חובש כובע של שום סוג של מומחה, לא מייצג אף גוף חשוב, נטול אחריות על הנושא או ייעוץ לאנשים בעלי אחריות, וכמובן הרבה יותר טוב בחכמה לאחר מעשה מאשר לפני.

אז מה יש לנו כאן?

איך מתחילים? בטקסי חלוקת שבחים עצמיים

כבר ב 11/3 נתניהו הצהיר לציבור כי "בישראל מצבנו טוב יותר מרוב המדינות". הוא המשיך והשתמש הרבה במילה "אני" בקונוטציה חיובית ומתן ציונים גבוהים. למשל "אני שוחחתי היום גם עם ד"ר דברה בירקס, האחראית על המלחמה במגפה בארה"ב, היא שיבחה את ההתארגנות שלנו, והיא מדברת עם הרבה מדינות."

רובנו היינו עדיין שאננים בשלב זה. ביום שהדברים נאמרו היו 107 חולים מאומתים בישראל, כשההתייחסות היא כמעט רק לחוזרים מחו"ל וממקומות מאוד ספציפיים. ארבעה ימים אחר-כך, מספר החולים עלה ל־229 והתחושה הכללית של רבים היא עדיין שמדובר בעיקר בחבר'ה שהיו תקועים על ספינת תענוגות מול חופי יפן. אז פרסמתי את התרשים הבא, שמראה בין השאר:

  • שישראל היא מדינה ככל העמים, ואינה אור לגויים
  • שבקצב הנוכחי נגיע ל 1,000 חולים מאומתים תוך פחות משבוע, ול 10,000 תוך שבועות ספורים

להמשיך לקרוא חצי גרוש על קורונה

מחשבות בעקבות דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב

בתקופה האחרונה התפרסמו מספר דוחות המנתחים נושאים שונים בישראל באופן כמותי. בין הבולטים והחביבים עלי נמצא דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב.

הרשומה הזו היא דעה וניתוח שמסתייגים מחלק מהדברים הכתובים בפרקי הדו"ח. נכון לציין כי הדו"ח מצוין ומומלץ לקריאה, וההסתייגויות אינן מפחיתות מחשיבותו ותרומתו בעיני.

מה המסרים העיקריים ברשומה הזו?

תקציב הבריאות עולה משמעותית, בניגוד למוצג בדו"ח
זה נכון באופן כללי לתקציבים החברתיים,
וההצגה בדו"ח מטעה כתוצאה משימוש בתקציב כאחוז מהתמ"ג

כשההוצאה הפרטית שלנו גדלה זה אולי כי יש לנו יותר כסף פנוי
בניגוד להתייחסות לגידול בהוצאה פרטית כראיה לכך שאין מספיק תקצוב ציבורי

תקציב החינוך, לא הבטחון, הוא הגדול ביותר
הגידול בתקציבים החברתיים מתאפשר במידה רבה בזכות ירידת ההקצאה לבטחון

כשעוסקים ברווחה יש עיסוק מופרז בהוצאה הממשלתית, ועיסוק חסר בשתי שאלות אחרות
אולי נכון לחלק (באותו סכום ממשלתי) קצבה הרבה יותר גדולה להרבה פחות אנשים?
כיצד נוכל להפחית את מספר האנשים הזקוקים לקבלת קצבה?

הממשלה הנוכחית שינתה מדיניות ביחס לחרדים
דיון ב"מצב המדינה" בהקשר חרדים הוא חסר ללא בחינה של השפעת שינוי המדיניות
בהתחשב בה, עולות ספקות האם אנחנו עדיין במגמה של השתתפות גוברת בשוק העבודה

להמשיך לקרוא מחשבות בעקבות דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב

אנו מכריזים בזאת – יש לנו מערכת בריאות מצוינת‎

דן בן-דוד כותב כי "מערכת הבריאות איבדה דרכה" (הארץ 6/4/17).

המאמר (וגם בגרסתו כמזכר מדיניות של מוסד "שורש") מהווה ממש קריאה לחשבון נפש, שכן המצב המצטייר עגום ו"הגיעה העת לתת מענה לשאלה הגדולה — איזו מערכת בריאות מדינת ישראל רוצה שתהיה לה בעוד עשור?"

בסמיכות ליום העצמאות, אנו מכריזים בזאת שמערכת הבריאות שלנו היא גאווה ישראלית. מערכת שממש, אבל ממש, לא איבדה דרכה. מכריזים, ותומכים בעובדות.

EPSON scanner image

כיצד רואים שמערכת הבריאות איבדה דרכה לפי דן בן-דוד? מאמרו כולל טעונים מסוגים שונים:

  • יש בישראל פחות מיטות לנפש מבעבר וביחס ל־OECD (טעוני תשומות).
  • בישראל יותר מקרי מוות מזיהומים (לנפש) מכל מדינה אחרת ב־OECD (טעוני תפוקות).
  • המספר השנתי של בוגרי לימודי סיעוד בתחתית ה־OECD (טעוני תכנון).
  • המדינה משקיעה במקומות הלא נכונים – צריך להסיט יותר לבריאות, גם על חשבון טיפול בטרור או בתאונות דרכים (טעון תקציבי).

דן בן-דוד הוא מסוג האנשים שכדאי להקשיב להם. הוא גם מלווה את דבריו בנתונים, מה שמוסיף רובד נוסף שנמצא במחסור במחוזותינו: דיון ענייני ומבוסס עובדות.

בכל זאת, הפעם לדעתי הוא החטיא.

רשומה קצת ארוכה? אולי. מדובר בבריאות שלנו.

לממהרים, הנה תמצית:

להמשיך לקרוא אנו מכריזים בזאת – יש לנו מערכת בריאות מצוינת‎

הצורך בביטוח סיעודי מעבר לחמש שנים (ובכלל)

ברירת המחדל של המצטרפים לביטוח סיעודי (רובנו?) היא כיסוי לחמש שנים של הזדקקות לסיוע, בלבד.

העובדה שהביטוח הסיעודי מוגבל לחמש שנים בלבד מטרידה. למה רק חמש? מה אם אאריך חיים, אז משפחתי תצטרף להוסיף לסבל הבלתי נמנע גם הוצאה של עוד 15,000 שקלים בחודש?
לכן, מציעים לנו גם אופציה לביטוח נוסף – למקרה שבעתיד נשתכן במוסד סיעודי, ונהיה לקוחות מתמידים. הביטוח ישלם סכומים נכבדים למוסד הסיעודי כל עוד נשהה בו, החל מסיום חמש השנים הראשונות וככל שרק יהיה בכך צורך.

כמו כל ביטוח שקשור לבריאות, הנטיה שלנו היא להגיד לסוכן "כן". הרי מה יותר חשוב מבריאות? רק שאז רואים את העלות, ושואלים האם לא מפילים עלינו כפל כיסויים? האם לא מציעים לנו לבטח גם את מה שלא צריך?

להמשיך לקרוא הצורך בביטוח סיעודי מעבר לחמש שנים (ובכלל)