תוצאות הבחירות לכנסת ה־26

יש כאן מישהו שעדיין קורא בלוגים? התלבטתי אם לכתוב בכלל בבלוג, אז אם כן, זה בשבילך.

כמו בניתוחי בחירות קודמות, הניתוח הזה לא יפתור את מה שאנחנו לא אוהבים בתוצאות הבחירות, אבל עשוי לשפוך אור על כמה דברים מעניינים. רוב הניתוח מופיע באתר ניתוח הבחירות שהכנתי: https://numbersguys.com/elections2026 וחלק ניכר מהתכנים כאן כבר פרטתי ברשתות חברתיות, כחלק מבולמוס ניתוח מהיר מיד לאחר הבחירות.

אבל יש כבוד למסורת, והנה ניתוח מעודכן גם כאן בבלוג לתוצאות הבחירות שרבים כינו הגורליות בתולדות המדינה.

יהיו מפות, יהיו גרפים, יהיו טבלאות ותהיה פרשנות בשלל נושאים מנושאים מוכרים (מי הצביע יותר הפעם? למרות שאפילו שם אולי יש כאן זוית קצת מעבר ל"ערבים") ועד נושאים קטנים יותר (מה באמת אחוז ההצבעה בתל אביב? את מי בעצם הכנסנו לכנסת? ועוד זרקורים רבים).

עייפתם כבר מניתוחי בחירות? לא מאשים אתכם. יכולים לדלג ולהשאיר את הקריאה לחובבי הז'אנר.

נדמה לי שהכותרת העיקרית של הבחירות הגורליות הללו היא לא אחוז ההצבעה הגבוה של ערביי ישראל (לא לדאוג, נדון גם בו, בהרחבה, וננתח תרחישים שונים של מה היה קורה אילו). אז מה הכותרת העיקרית? כמעט אף אחד מאיתנו לא עבר צד. למרות שיש כאן ניתוח מפורט בנושא, אני מקווה שאני לא מפתיע אף אחד בהסבר שההבדל העיקרי בתמונת המנדטים בין הגושים הוא לא הצבעה שונה אלא שהפעם גוש השינוי לא איבד 6 מנדטים שהיו קרובים לאחוז החסימה מלמטה. ההצבעה עצמה הפעם, בפעם הקודמת ובפעם שלפניה (ולפניה וכו') דומה מאוד. מלחמה (ועוד איזו מלחמה), מאבקים בעד ונגד שינויים בשיטת המשטר, משברים בכמעט כל נושא שאפשר להעלות על הדעת, מצב בטחוני בשפל, דעת קהל בינלאומית בשפל (ועוד אחרי ה 7/10) ועוד כל-כך הרבה דברים. ו… כמעט אף אחד לא עבר צד. נדון בכותרת הזו גם כמותית.

הרשומה הזו ארוכה. יש באתר הבחירות המון דברים, ולא רציתי לוותר על רובם. אז הנה דברים עיקריים בקצרה, וכל שורה היא קישור לפרק שלה. אפשר לקרוא רק את מה שמעניין:

• התוצאה: אם אתם לא מפלנטה אחרת, אתם כבר יודעים שאף גוש לא מגיע ל־61, בלי לשבור מוסכמות והבטחות.
• מאיפה 11 המנדטים? כ־6 מנדטים גוש נתניהו קיבל ב־2022 רק בזכות כשלון מפלגות בגוש שמתנגד לו לעבור את אחוז החסימה ב־2022, וכ־5 באו מאחוז ההצבעה.
• כמעט אף אחד לא עבר צד: פחות מאחד מכל מאה מצביעי גוש נתניהו עבר לגוש השינוי. ישר! וביחד שתו קולות מהשותפות שלהן.
• בכל זאת, יש מחיר: הצבעה לראש המפלגה הכניסה לכנסת הרבה "אלמונים", שלא ידוע מה הם חושבים.
• החברה הערבית: לראשונה מזה עשרות שנים, הערבים הצביעו יותר משאר הציבור. זה חלק מרכזי בסיפור הבחירות.
• אחוז ההצבעה: המספר שמתפרסם נמוך מהאמיתי. תל אביב לא הצביעה מעט, והחרדים לא "נוהרים".
• ישראל מצביעה בשבטים: פער של 63 נקודות בין עניים לעשירים, ותזוזה של 3 בארבע שנים.
• הכנסת החדשה: 46 חברים חדשים ו־33 נשים, שיא.
• הסקרים והמדגמים: רובם טעו מעט לכיוון אחד, ערוץ 14 ו־i24 טעו הרבה לכיוון השני.
• מה עכשיו? אין רוב בלי המפלגות הערביות. זו לא תקלה, זו ההזדמנות לשינוי שאני מחפש.
• ועוד כמה דברים קטנים, המפה והאתרים.

נתחיל?

התוצאה: אף גוש לא מגיע ל־61

נתניהו + חרדים + חרד"לים 53.
גוש השינוי ללא מפלגות ערביות 48. המפלגות הערביות 19.

גוש השינוי עם רע״ם מגיע ל־56. רק עם שתי המפלגות הערביות ל־67. בלי צירופים יצירתיים,  שידרשו הפרת הבטחות בחירות, אין כאן ממשלה.

(כמו באתר, אני מציג את הגושים בארבע קבוצות: גוש נתניהו בלי המפלגות החרדיות, המפלגות החרדיות, המפלגות הערביות וגוש השינוי בלי הערבים. להציג את גוש נתניהו עם החרדים מול גוש השינוי בלי הערבים זה קצת לשחק עם הקלפים.)

המנדט הכי צמוד היה בכלל בתוך הגוש הערבי: רע״ם לקחה את המנדט השמיני מהמשותפת בהפרש של כ־3,900 קולות. המעטפות הכפולות הזיזו מנדט אחד, מש״ס לליכוד. את הגושים הן לא שינו.

ועוד משהו מליל הבחירות: בארבע לפנות בוקר, מי שהסתכל באתר ועדת הבחירות ראה 63 מנדטים לגוש נתניהו. רוב. התחזית באתר שלי אמרה 53 כבר אז, ולא זזה כל הלילה. פשוט נספרו קודם אזורים שנוטים לגוש נתניהו, והיה צריך לתקנן.

מאיפה 11 המנדטים?

לא ממצביעים שעברו צד. בערך חצי מהשיטה, וחצי מאחוז ההצבעה.

בתחילת הכנסת הקודמת היו לקואליציה של נתניהו (עם החרדים והחרד"לים) 64 מנדטים. המהדרים יכולים לזמזם את זה כשיר. הפעם, אותן מפלגות קיבלו יחדיו 53 מנדטים. 11 מנדטים אבדו לגוש נתניהו. איפה המנדטים האלה? לאן עברו ומאיפה הגיעו? בדיוק כמו שבבחירות הקודמות התוצאות הכל-כך שונות לא היו שינוי בדפוס הצבעה של הבוחרים, גם הפעם – המנדטים הללו הם לא תוצאה של מצביעים שעברו צד. בערך חצי מהשיטה, וחצי מאחוז ההצבעה.

כ־6 מנדטים: מתחת לאחוז החסימה בבחירות הקודמות. מי שקרא את הרשומה על הכנסת ה־25 אולי זוכר: אז היה בין הגושים תיקו בקולות. ממש תיקו. מרצ ובל״ד נשארו מתחת לאחוז החסימה, כ־6% מהקולות נזרקו, וגוש נתניהו קיבל 64 מנדטים עם 48.4% מהקולות. בחלוקה יחסית זה היה כ־58.

הפעם נזרקו כ־5.4% מהקולות, אבל זה כבר לא משנה. ב־2022 היה תיקו, ולכן הקולות שנזרקו הכריעו. ב־2026 לגוש נתניהו יש 44% מהקולות. גם אם היו נזרקים 8.8% כמו ב־2022 (מרצ ובל״ד לבדן היו כ־6% מהקולות, ובסך הכול נזרקו כ־8.8%), כולם מהצד השני, הוא היה מגיע לכ־58. כדי להגיע ל־61 צריך שייזרקו כ־13% מהקולות, כולם מחוץ לגוש.

בכל מקרה, חלק גדול מה"ירידה" הוא פשוט שהאנומליה של 2022 לא חזרה על עצמה (או אם תרצו – שהפעם גוש השינוי הגיע מאורגן נכון יותר).

כ־5 מנדטים: מי יצא להצביע. ההבדל בא ממי שהצביע השנה ולא הצביע ב־2022. רובם הצביעו לגוש השינוי או למפלגות הערביות. בערך חצי מזה, כ־2.5 מנדטים, הוא הזינוק בהצבעה בחברה הערבית (בהמשך). החצי השני: ההצבעה עלתה יותר באזורים של גוש השינוי מאשר במעוזי גוש נתניהו. בציוץ בליל הבחירות קראתי לזה "מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה": כולם הצביעו יותר, חוץ מהחרדים.

אבל גם זה לא שינה את התמונה המהותית. אילו כולם היו מצביעים בדיוק כמו ב־2022, גוש נתניהו היה מקבל לפי ההערכה כ־58 מנדטים. יותר מ־53, אבל עדיין רחוק מ־61. על זה בהרחבה בפרק על החברה הערבית.

(שני המספרים הם הערכה גסה. המעברים מחושבים מקלפיות שאפשר להשוות בין 2022 ל־2026.)

כמעט אף אחד לא עבר צד

מכל 100 מצביעי גוש נתניהו ב־2022, כ־93 הצביעו לו שוב, כ־6 נשארו בבית, ולגוש השינוי עבר פחות מאחד.

בבחירות לכנסת ה־24 שאלתי אם גדעון סער לקח קולות מהליכוד או רק מכחול לבן. התשובה אז: חלק מכובד מהליכוד (כ־7% ממצביעי הליכוד).

הפעם אותה שאלה על ישר! ועל ביחד. מפלגות גוש השינוי הסכימו לא לתקוף זו את זו ולהתמקד בהבאת מצביעים מהצד השני. ישר! וביחד אף שמו ברשימות מועמדים שקרובים בעמדותיהם לגוש נתניהו.

אז בדקתי.

היעד נכשל לגמרי. כ־93% ממצביעי ישר! הצביעו ב־2022 לגוש השינוי, בעיקר ליש עתיד ולמחנה הממלכתי, ורוב השאר לא הצביעו אז בכלל. בביחד כ־83%. מהליכוד, מש״ס ומיהדות התורה כמעט לא הגיע אליהן אף אחד.

מה כן היה? שתיית קולות בתוך הגוש. ישר! וביחד חילקו ביניהן את מצביעי יש עתיד והמחנה הממלכתי, וישר! לקחה גם כחמישית ממצביעי העבודה.

ולמי שאוהב טבלאות, הנה כל התמונה. כל שורה היא רשימה ב־2022, וכל עמודה רשימה ב־2026. שימו לב למסגרת הכתומה: מגוש נתניהו לגוש השינוי. היא כמעט ריקה.

ובתוך הגוש השני היו כמה הפתעות:

• עוצמה יהודית לא נבנתה רק מהציונות הדתית. ב־2022 בן גביר וסמוטריץ' רצו ביחד, אז הייתי מצפה שרוב המצביעים של עוצמה יבואו משם. רק כ־42%. כרבע הגיעו מהליכוד, וכ־15% מש״ס.
• ש״ס איבדה כשליש מהמצביעים שלה, יהדות התורה כמעט לא זזה. מכל 100 מצביעי ש״ס, כ־12 הלכו לעוצמה, כ־7 לליכוד וכ־10 נשארו בבית. ביהדות התורה נשארו 94. נדמה לי שההסבר פשוט: רבים ממצביעי ש״ס מסורתיים, לא חרדים, וקרובים יותר לימין הלאומי שלא דוגל בפטור גורף לחרדים משירות בצה"ל.
• ישראל ביתנו גדלה בכל מקום בערך באותה מידה, גם במעוזים שלה וגם במקומות שבהם כמעט לא הצביעו לה.

ועכשיו תחשבו על ארבע השנים האלה: המהפכה המשפטית והמחאה, 7 באוקטובר, מלחמה ארוכה שרוב המטרות שהוגדרו לה לא הושגו, חטופים, ועדת חקירה ממלכתית שלא קמה. ובכל זאת, כמעט אף מצביע לא עבר צד. אפילו מי שהתאכזב לא העניש את הגוש שלו בהישארות בבית: בשני הגושים נשארו בבית כ־6%.

ההצבעה כאן היא הצבעת זהות, לא ציון על תפקוד הממשלה. (לשם השוואה: בבחירות האמצע בארה״ב, שבוע אחרי, 74% אמרו שהמלחמה באיראן הייתה שיקול מרכזי בהצבעה שלהם. ראו בדעת הקהל באתר המלחמה.)

(למדקדקים: האומדן מבוסס על כ־3,700 קלפיות שאפשר להשוות בין 2022 ל־2026, והוא מזהה רק מעבר נטו. אם באותה קלפי מצביעי ליכוד עברו לישר! ומצביעי יש עתיד עברו לליכוד, שני המעברים מתקזזים. בדקתי גם בדרכים אחרות, ברמת הגושים ובכל מגזר לחוד. בכולן המעבר נטו בין הגושים קרוב לאפס.)

ובכל זאת, יש מחיר: הצבעה לראש המפלגה

אם אף אחד לא עבר צד, אפשר היה לחשוב שהרשימות לא משנות. אני חושב שההפך: הן קבעו מי יושב היום בכנסת, ואנחנו יודעים עליהם מעט מאוד.

ישר! הייתה הצבעה לאיזנקוט. 15 מתוך 21 חברי הכנסת שלה חדשים, ורובם "אלמונים" פוליטית. לאורך כל הקמפיין, ועד עכשיו, הרבה מהם שמרו על שתיקה. בעוד כיסא בדקתי, לכל מועמד, אם יש לו עמדה ציבורית ברורה בחמש סוגיות: נתניהו, ליכוד בלי נתניהו, ועדת חקירה ממלכתית, החקיקה המשפטית והמפלגות הערביות.

לנבחרי ישר! יש בממוצע עמדה ברורה ב־1.8 מתוך 5 סוגיות. לשישה מהם אין עמדה ברורה באף אחת. בסוגיה של שותפות עם ליכוד בלי נתניהו, רק 8 הביעו עמדה, ועמדת כל השמונה מסומנת ב"עוד כיסא" כבולמת שינוי. כלומר, אנחנו לא יודעים מי הם רוב האנשים האלה ומה הם חושבים בנושאים הכי מרכזיים, וגם לא עד כמה אפשר לסמוך עליהם כשיגיע הרגע.

אני רואה בזה אמירה לא מחמיאה על ראשי המפלגות:

• ישר! אייזנקוט הרכיב רשימה שנראית לי תמוהה: הרבה אנשים שלא בהכרח מייצגים את הבוחרים של המפלגה, שהמכנה המשותף שלהם הוא ניסיון למשוך קולות מהגוש השני. הניסיון הזה, כאמור, נכשל. הקולות באו מהמצביעים הטבעיים של גוש השינוי, והאנשים שברשימה נשארים איתנו עכשיו לקדנציה.
• ביחד השאירה כמה מחברי הכנסת הבולטים שלה במקומות לא ריאליים. ולדימיר בליאק, שריכז את עבודת האופוזיציה בוועדת הכספים, היה במקום ה־16 ונשאר בחוץ. כך גם נאור שירי (14) ויוראי להב הרצנו (18). מעליהם הוצבו אנשים חדשים, ובהם מנכ״לית המפלגה (11), שלא הצהירה בקולה על עמדה ברורה באף אחת מחמש הסוגיות.
• הדמוקרטים הם המקרה ההפוך. הנציגים שלהם, אלה שנכנסו ואלה שנשארו בחוץ, הפגינו עמוד שדרה, בנוכחות ברחובות, לצד אזרחים ובעמדות ברורות ולא מתחמקות (4.9 מתוך 5 בממוצע). עניינית, לדעתי, הם קרובים לדעות של רבים מהבוחרים בגוש השינוי יותר מחלק ממי שנכנס במקומם. בכל זאת הם קיבלו קולות בעיקר של מי שהצביע עבודה ומרצ בבחירות הקודמות, וגם מאוכלוסיה זו כחמישית עברו מהצבעה לדמוקרטים והעדיפו להצביע "למפלגה הגדולה". כך למשל, משה רדמן (9), סומיה בשיר (10), נמרוד שפר (11) ומורן זר קצנשטיין (12) נשארו בחוץ.

כלומר, מי שהביאו קבלות, בכנסת או ברחובות, לא קיבלו על זה הכרה בקלפי. מי שנכנס, נכנס בזכות השם של ראש הרשימה על הפתק.

(הוגנות מחייבת: "לא נמצאה עמדה" לא מוכיח התחמקות. מועמדים חדשים מתראיינים פחות, ובפרט אני מעריך שהמפלגות הנחו את המועמדים לשתוק ולא לדבר, למעט את הסלוגנים הכלליים של המפלגה. אבל זה בדיוק העניין: כשמצביעים לרשימה שרובה חדשה, אין במה להיעזר למעט בראיונות והצהרות של המועמדים, ובמקרה הזה לרבים אין, וכשיש – הרבה ממה שיש לא תואם את הנדרש לשינוי המבוקש.)

החברה הערבית: השינוי האמיתי של הבחירות

ההצבעה בחברה הערבית קפצה מכ־56% לכ־81%. לראשונה, לפחות בעשרות השנים האחרונות (לא בטוח שגם בשנות החמישים של המאה הקודמת), היא גבוהה משאר הציבור.

בכל ניתוח של אחוזי הצבעה שעשיתי כאן, השורה הקבועה הייתה "כמו תמיד הדתיים בראש, הערבים בתחתית". אפילו כשדנתי בחרדים, צף נושא אחוז ההצבעה הנמוך של הערבים.

הפעם לא.

התרשים מציג את ההערכה הזהירה. בנתונים שמתפרסמים בדרך כלל, מהקלפיות הרגילות בלבד, נראה שהערבים הצביעו הרבה יותר משאר הציבור, 78% לעומת 71%. אבל המעטפות הכפולות, שרובן של חיילים, לא נכנסות לחישוב הזה. כשמוסיפים אותן, הפער קטן: כ־81% לעומת כ־77%. ועדיין מעל.

מכאן 19 המנדטים של המפלגות הערביות. השיא הקודם: 15, ב־2020.

אז זה מה שהפיל את נתניהו? לא. גם אם ההצבעה הערבית הייתה נשארת כמו ב־2022, בכל אזור לחוד, לגוש נתניהו היו 56 מנדטים. לא 61.

כלומר, ההצבעה הערבית לא הייתה כאן "שוברת שוויון". התמונה הבסיסית הייתה ידועה מראש, והייתה נכונה גם אילו הערבים לא היו יוצאים להצביע בהמוניהם: לגוש נתניהו אין רוב, ולגוש השינוי אין רוב בלי המפלגות הערביות. הזינוק בהצבעה רק הגדיל את המספרים.

ומי הרוויח, רע״ם או המשותפת? רע״ם גדלה, אבל לא כי כבשה קהל חדש. היא הביאה לקלפי את המצביעים שלה. במעוזים שלה, רובם בנגב, ההצבעה קפצה מ־55% ל־85%, ו־67% מבעלי זכות הבחירה שם הצביעו לה (39% ב־2022). במקומות שבהם התחרתה, ההצבעה זינקה גם כן, אבל החלק שלה לא זז, וכ־70% מהקולות הנוספים הלכו למשותפת.

ומה עם רע״ם באזורים יהודיים? שאלה שעלתה לא מעט. הקולות שם גדלו פי 2.4, אבל מכמעט אפס לכמעט אפס: כ־7,000 קולות מחוץ לערים המעורבות. בערך שישית מנדט.

ובכל זאת, דווקא הבולטות של החברה הערבית עכשיו, עם 19 מנדטים והצבעה גבוהה משאר הציבור, היא אולי מה שנותן הזדמנות לשינוי שמאוד נדרש. על זה בסוף.

אחוז ההצבעה: המספר שמתפרסם נמוך מהאמיתי

כ־78% הצביעו, יותר מבכל הבחירות מאז 1999. אבל המספרים ליישוב ולמגזר מטעים, ולא באותה מידה לכולם.

שתי סיבות. הראשונה: המעטפות הכפולות (חיילים, מאושפזים ועוד, כ־450 אלף קולות) לא נספרות ביישוב של הבוחר. השנייה: בפנקס הבוחרים רשומים הרבה אנשים שכבר לא גרים בכתובת שלהם, או בארץ בכלל.

תל אביב. ועדת הבחירות פרסמה שבתל אביב הצביעו 65%, הרבה מתחת לממוצע. העירייה טענה: לא נכון, 85%. מי צודק? בדקתי. העירייה צודקת בכיוון: בעיר רשומים 1.29 בוחרים לכל תושב בוגר, לעומת 1.12 בכל הארץ. כשמוסיפים את המעטפות ומחלקים בתושבים, יוצא כ־92%. אבל העירייה השוותה את המספר שלה לממוצע הארצי, שמחושב חלקי הרשומים. תפוחים ותפוזים. באותו חישוב, הממוצע הארצי הוא כ־87%. השורה התחתונה: תל אביב הצביעה כ־4.5 נקודות מעל הממוצע. לא מתחת, וגם לא כמו שהעירייה כתבה.

מיתוס "החרדים נוהרים לקלפיות". לפי המספרים הרשמיים, החרדים הצביעו קצת יותר מהחילונים (74% לעומת 70%). אבל אצל החרדים כמעט כל הרשומים גרים בכתובת שלהם, ואין כמעט חיילים שמצביעים במעטפות כפולות. כשמתקננים את שני אלה, התמונה מתהפכת: חילונים כ־87%, חרדים כ־83%. ב־2022 הפער הרשמי היה 8 נקודות לטובת החרדים, ואחרי התיקון כ־4.5. הפעם כולם הצביעו כאילו גורל האומה תלוי בזה. כולם, חוץ מהחרדים.

ישראל מצביעה בשבטים

בעשירון השכר הנמוך גוש נתניהו קיבל 85% מהקולות. בגבוה 22%. ובארבע שנים, כל העשירונים זזו ביחד בכ־3 נקודות.

לפני כמה מערכות בחירות כתבתי כאן "אמור לי כמה כסף יש לך, ואומר לך למי תצביע". זה עדיין נכון. אולי יותר מתמיד.

באתר תוכלו לראות תרשים דומה עם אותה תוצאה גם לפי השכלה (89% באזורים עם הכי מעט אקדמאים, 20% באזורים עם הכי הרבה) ולפי גודל המשפחה. המאפיינים האלה באים בחבילה: כ־70% מבעלי זכות הבחירה בעשירון הנמוך גרים באזורים חרדיים, ובעשירון הגבוה כמעט כולם באזורים חילוניים. המגזר והעשירון לבדם מסבירים כ־77% מההבדלים בין האזורים.

וזה החלק שהכי הפתיע אותי: המתאם בין התמיכה בגוש נתניהו בכל אזור ב־2022 לתמיכה בו ב־2026 הוא 0.99. ההבדלים בין האזורים גדולים פי שמונה בערך מהשינוי בין הבחירות.

אנחנו עסוקים בויכוח ציבורי, בשכנוע אחרים, בקמפיינים. אבל בפועל אין שכנוע, יש רק "שכנוע". הנאמנות לשבט חזקה יותר, לפי שעה, מכל דבר אחר.

בתוך הגושים, כל מפלגה בשכבה שלה. ישר!, ביחד והדמוקרטים חזקות יותר ככל שהאזור מבוסס יותר (ישר! קיבלה 33% בעשירון הגבוה ו־3.5% בנמוך). הליכוד הוא מפלגה של מעמד הביניים: יותר מ־30% בעשירונים 3–6, וכ־13% בשני הקצוות. יהדות התורה וש״ס בעשירונים הנמוכים, כי שם גרים רוב החרדים. גם את זה תוכלו לראות בניתוחים באתר, וגם במפה ששם.

ערים בתוך ערים. השבטים גם גרים בנפרד. תל אביב היא בעצם שלוש ערים: הצפון והמרכז המבוססים, שבהם מוביל גוש השינוי (כ־85% מבעלי זכות הבחירה בעיר); הדרום והמזרח, שבהם מוביל גוש נתניהו (כ־13%); והשכונות הערביות ביפו. השכר החציוני: כ־13 אלף ₪ מול כ־8 אלף. ירושלים היא ארבע ערים. במדד הפרדה שבניתי (האם מצביעי שני הגושים גרים באותם מקומות), בראש נמצאות ראש העין (39) ותל אביב (37). בתחתית כרמיאל (3), שבה כל האזורים מעורבים. והמדד כמעט לא זז מ־2022: הערים לא נעשו מקוטבות יותר. הן היו כאלה גם קודם.