גיל ושכר ממוצע

הגיל עושה את שלו.

השכר הממוצע (והחציוני) במשק מסקרן רבים מאיתנו כדי לדעת משהו לגבי עצמנו. נו? אני מרוויח יותר או פחות מהשכר הממוצע? הרבה יותר או פחות?

כנראה שבגיל 20 מעטים מתעניינים האם השכר שלהם נמוך או גבוה מהשכר הממוצע במשק. בגיל 40 זה כבר מעניין, אבל אז (חדשות משמחות) מובטח שקוראי הבלוג יהנו מהכנסה ממוצעת גבוהה מהשכר הממוצע במשק. כן, כן, אפשר לקבוע תאריך. נתכנס יחדיו ונסתכל באושר ועושר הרחק מלמעלה על השכר הממוצע.

חכם על צעירים

הנה גרף של ההכנסה הממוצעת לפי קבוצות גיל, לפי נתוני למ"ס לשנת 2014:

הגיל בהחלט עושה את שלו.

נראה שהשכר הממוצע גדל בקצב מואץ עד גיל 40, ואז מתייצב.

אולי נעים להיות בן 40, לשמוע מה השכר הממוצע במשק ולחשוב בלב ש'ניצחת את המערכת' שכן אתה מרוויח יותר מהממוצע. אבל גם אם זה קצת מבאס לשמוע – זו לא חוכמה גדולה. בחור נמוך שגובהו מטר וחצי יכול, באותה מידה, להתבשם מכך שהוא מתנשא לגובה רם מממוצע הגובה של כלל משתתפי מסיבת הסיום השנתית בגן של הילדים שלו (הורים וילדים יחדיו).

תארו לעצמכם שהיינו קובעים את השכר הממוצע באמצעות כלל האוכלוסיה, ולא רק האוכלוסיה העובדת. השכר הממוצע מיד יורד אל כשליש מערכו, פחות מ־3,500 ₪ לחודש. השכר החציוני, אגב, היה יורד לאפס עגול. יש במדינה יותר ילדים (ובכלל אנשים) מאשר עובדים שכירים.

קביעת שכר ממוצע כזו אינה הגיונית, כמובן. אבל האם הגיוני להגיד שצעיר בן 20 הוא במצב כלכלי לא טוב כיוון שמשכורתו נמוכה מהמשכורת הממוצעת במשק?

האם אפשר להבדיל בין הצעירים העשירים לצעירים העניים באמצעות משכורתם? לא. הצעיר שנוסע במכונית מפוארת לשדה התעופה לעוד חופשה באירופה נהנה מההון שצברו הוריו, אך משכורתו בגיל 20 תהיה בדרך כלל נמוכה. נמוכה גם מהשכר הממוצע.

בדומה, דמיינו שכיר אקדמאי בן 40 שעדיין נאבק במשכנתא ובתשלום חוגים לשלושה ילדים. הוא ממש לא ראוי להחשב עשיר, נכון? אך הוא יהיה בדרך כלל עם משכורת גבוהה בהרבה מהמשכורת הממוצעת במשק. במקרה אופייני משכורתו תהיה בשלושת העשירונים העליונים (בסיכוי גבוה מאוד – בעשירון העליון) והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

כן, למרות שזה נשמע כמו פרדוקס כדאי שיהיה ברור: אפשר להיות מעמד ביניים מהעשירון העליון.

דמיינו אדם בן 65 ללא משכנתא וחובות. אחד שילדיו עזבו את הבית ומתפרנסים בעצמם. הוא עשוי לבחור לעבוד בחצי משרה בלבד – כי הוא יכול להנות מתוספת הזמן הפנוי יותר ממהתוספת להכנסה. ההכנסה הממוצעת לא מתחשבת באחוז המשרה, ולכן יחסית לאחרים משכורתו תהיה נמוכה.

זה לא התרגיל, זה פשוט הגיל?

אז הזמן עושה את שלו. אולי הדבר שהכי משפיע על השכר שלנו הוא הגיל? אולי כל הדיבורים על חמש יחידות והקשר בין תואר אקדמי לשכר הם ענן עשן שמסתיר עובדה שהתרומה העיקרית לשכר היא הטבע שמאפשר לזמן להתקדם גם בלי שנדע מה זה משוואות דיפרנציאליות, מתי היו המלחמות הפוניות או מאפיינים מיצירותיו של פיקאסו?

לא.

בשנות העשרים לחיינו אנחנו רוכשים את ההשכלה וההכשרה שיאפשרו לנו להשתכר יותר בהמשך. אפשר לראות זאת בנתוני הלמ"ס הכוללים גם פילוח של השכר לפי גיל ומשלח יד.

מהגרף הזה אפשר לראות שבגיל 20 אין כמעט אקדמאים ומנהלים, והכי הרבה שכירים צעירים מועסקים בתחום של עובדי מכירות ושירותים.

התמונה שונה מאוד בגיל 30. יש כבר הרבה אקדמאים (וגם די הרבה שכירים המוגדרים כמנהלים) והמשכורת של שתי הקבוצות הללו קופצת אל מעל למשכורת הממוצעת במשק. המשכורת של שתי הקבוצות הללו (וגם של הנדסאים, טכנאים וסוכנים) ממשיכה לעלות בקצב קבוע למדי עד גיל 40 ואז מתייצבת.

מי שמתעקש לדעת האם הוא מרוויח מעל הממוצע, יכול להעזר בתרשים הזה. למשל, אקדמאי שהגיע לגיל ארבעים ורוצה לדעת האם הוא מרוויח מעל הממוצע – ימצא יותר הגיון בהשוואת שכרו ל־15,000 ₪ (על פני 9,000 ₪ ברוטו לחודש).

השכר הממוצע של עובדים לא מקצועיים וכן של עובדי מכירות ושירותים מתייצב הרבה מתחת לשכר הממוצע, ובגיל צעיר למדי. פקידים כלליים נהנים מעליית שכר יציבה לאורך השנים – אך גם ממשכורת שנושקת מלמטה לשכר הממוצע.

עובדים מקצועיים נהנים מתוספת ותק ומגיעים לשיא באזור גיל 50 – אך נראה שבגיל מבוגר יותר – בשונה ממרבית השכירים האחרים דוגמת בעלי משלח יד אקדמי,  מנהלים והנדסאים – משכורתם הממוצעת יורדת.

חכם גם על "זקנים"?

בתרשים הראשון ראינו שצעירים מרוויחים פחות. חדי העין הבחינו בירידה בקצה הגרף, עבור גילאי 55 ומעלה.

אפשר לראות את הירידה הזו באופן ברור יותר בנתונים קצת יותר ישנים של הלמ"ס משנת 2011, שכוללים עוד קבוצת גיל כך שהקבוצה האחרונה היא כבר בגיל פרישה פחות או יותר: 65 ומעלה.

אבל, התמונה הזו מטעה. מצד אחד, ניתן להבחין כי יש הרבה פחות שכירים שגילם מעל 65. זה לא מאוד מפתיע. מה שלא רואים כאן הוא שגם אלה שממשיכים לעבוד – עובדים פחות.

זה הרבה יותר ברור אם נסתכל על גרף של ההכנסה הממוצעת לשעת עבודה:

אלה שממשיכים לעבוד לא מרוויחים פחות, להפך – הם מרוויחים יותר לכל שעת עבודה, והשכר נמוך יותר רק מכיוון שהם עובדים פחות שעות בחודש.

לאן נעלמים השכירים עם הגיל?

נתון מעניין נוסף הוא הירידה החדה כבר בגיל 50 במספר השכירים המועסקים, במיוחד בבעלי משלח יד אקדמי. ניתן לראות זאת כבר בתרשימים הקודמים (באמצעות גודל הנקודות שעל התרשים), אך קל יותר לראות זאת כך:

לא מדובר בהסבה מקצועית. מספר השכירים במשק, לפי נתוני הלמ"ס, יורד בחדות. האם כחצי מהשכירים בעלי משלח יד אקדמי יוצאים לפנסיה מוקדמת, כבר בקבוצת הגיל 45-54?

אולי בכלל מדובר באפקט המכללות, ופשוט יש בישראל של שנת 2014 הרבה פחות אנשים בגיל 50 בעלי תואר אקדמי מאשר צעירים בני 30? אם זה היה ההסבר היה ניתן לצפות שמספר השכירים הכולל במשק לא יקטן בצורה חדה במעבר בין קבוצת הגיל הצעירה למבוגרת. בתרחיש הזה היו פחות אקדמאים, אבל יותר עובדים מקצועיים או עובדים בעלי משלח יד אחר. בפועל לפי הנתונים מספר השכירים בקבוצת הגיל 25-34 (785,000) גדול בלמעלה מ־40% (!) ממספר השכירים בקבוצת הגיל 45-54 (550,000).

עדכון: תודה לפיליפ שהציע הסבר, וסליחה מכל מי שכבר התחיל לחלום על פנסיה מוקדמת. מספר האנשים בישראל בקבוצת הגיל 25-34 גדול ב 40% ממספר האנשים בקבוצת הגיל 45-54. לכן, אין ירידה מפתיעה במספר השכירים. הירידה תואמת את מספר האנשים. עכשיו אפקט המכללות כבר מסביר את התופעה – נתח האקדמאים בקבוצת הגיל 25-34 מכלל קבוצת הגיל אכן גדול בהרבה מבקבוצת הגיל 45-54. מעניין (ולא מובן מאליו) שיש הלימה בין תואר אקדמי למשלח יד אקדמי, גם בתקופה של שינוי כה גדול במספר מקבלי התארים.

אז מה היה לנו?

המשכורת הממוצעת תלויה מאוד בגיל. בגיל צעיר אנחנו חסרי ותק והשכלה והמשכורת הממוצעת נמוכה.

זה מתכון להרגשה טובה – סיכוי טוב שנהיה מעל הממוצע לאחר שנסיים עם המלצרות ונתחיל להתעניין בהשוואת השכר שלנו לשכר הממוצע.

המקצוע מאוד חשוב, כמובן. רק חלק מהשכירים (בעיקר בעלי משלח יד אקדמי ומנהלים) יוכלו להסתכל בבטחה מלמעלה על השכר הממוצע. אבל, גורם מפתח לכך שהם יסתכלו על השכר הממוצע ממעוף הציפור הוא שהשכר הממוצע מושפע מאוד מהשכר של צעירים, שעדיין חסרים השכלה וותק.

זה נכון לא רק לשכר הממוצע. לא הראינו זאת אך תאמינו לי – אקדמאי שכיר "ממוצע" ממעמד הביניים בשנות הארבעים לחייו יהיה בעשירונים הגבוהים של השכר במשק, ובמקרים רבים יהיה שייך אפילו לעשירון העליון.

עובדים בלתי מקצועיים ועובדי מכירות ושירותים, לעומתם, לא יכולים לסמוך על הזמן שיעשה את שלו. המשכורת הממוצעת שלהם נשארת מתחת למשכורת הממוצעת של כלל השכירים, בכל גיל.

במפתיע, בין גיל 40 ל־50 חלק ניכר מבעלי משלח יד אקדמי נעלם משוק העבודה. אני כנראה מפספס משהו. מי מסביר לי? [עדכון: פיליפ הסביר, מכללות + 40% יותר אנשים בקבוצת הגיל הצעירה]

אחרי גיל 55 השכר הממוצע יורד, אך זה נתון מטעה שכן מה שבאמת יורד הוא מספר שעות העבודה לשכיר, בעוד שהשכר לשעת עבודה – דווקא גדל מעט.

בהסתכלות קצת יותר מרוחקת חצי הכוס הריקה היא שהשיח על שכר, הון, הכנסה, עוני ואפילו אי-שיוויון רחוק עדיין מלהיות מוצלח. רובו פשטני ופופולוסטי או לחילופין מורכב מדי.

יש גם חצי כוס מלאה. נדמה לי שגם כאן הזמן עושה את שלו, לטובה.