"אם רק היית מצביע" – מה בעצם היה משתנה?

אחוז ההצבעה לכנסת.

היום נפטפט על האנשים שיכולים להצביע לכנסת, אך לא מצביעים.
למשל, האם אחוז ההצבעה גבוה או נמוך מבעבר? נמוך, ברור. נתאר איך נראית הירידה לאורך השנים.
ספוילר? ירידה חדה. בבת אחת. כמה, מתי ולמה – בהמשך.

אצל החרדים אין בעיה של אחוז הצבעה נמוך. אצל הערבים יש ועוד איך. אם כולנו היינו מצביעים, גם אלו שהיום נשארים ביום הבחירות על הספה בבית, מה היה משתנה?

לבסוף, נראה גם באיזה שעה אנחנו מצביעים, מתי יש לנו מקומות טובים יותר להיות בהם מבקלפי, ואיך זה השתנה עם השנים.

להכין פתקים. מתחילים.

השינוי באחוז ההצבעה עם השנים

בעשרים השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל אחוז ההצבעה היה הגבוה ביותר. מעל 80%.

מאז 1973, ולמשך כ־20 שנה אחוז ההצבעה התייצב על (טיפה מתחת ל) 80%.

ואז, שנתיים לאחר שאהוד ברק נבחר לתפקיד ראש הממשלה בראשות מפלגת "ישראל אחת" (העבודה-גשר-מימד) חל שינוי שנשמר עד היום – אחוז ההצבעה צנח. בחמש מערכת הבחירות הבאות אחוז ההצבעה היה בן 60% ל־70% בלבד.

הבחירות בהן בבת אחת צנחו אחוזי ההצבעה היו הבחירות לרשות הממשלה בהן התמודדו אריאל שרון ואהוד ברק, בשנת 2001. בחירות שהיו לראשות הממשלה בלבד (ללא בחירות לכנסת).

יתכן שהצניחה חלה כתוצאה מריבוי מערכות בחירות. הרי שנתיים לפני התקיימו בחירות, והבחירות שאחרי גם הן היו אחרי שנתיים נוספות בלבד.

סביר בעיני יותר שהמשבר האידיאולוגי בשמאל שנוצר בין השאר כתוצאה מהאינתיפאדה השניה הוא שקיבל ביטוי גם באחוז ההצבעה הנמוך. בבחירות של 2001 הנצחון של אריאל שרון על אהוד ברק היה סוחף וברור. כשנראה לאדם שהתוצאות ידועות מראש, תחושת הצורך להשתתף ולהצביע – קטנה. החשש ש"הצד השני" ינצח בבחירות בגלל שאנשים כמוך לא עשו את המאמץ להגיע לקלפי – כמעט נעלם. אין דמיון לבחירות לכנסת ה־14 בהן הלכנו לישון עם פרס והתעוררנו עם נתניהו.

ומאז? מאז המצב דומה.
ב־2006 נצחונה של מפלגת "קדימה" ברשות אולמרט היה ברור מאוד ("קדימה" זכתה ב־29 מנדטים, כשהמפלגה השניה בגודלה, מפלגת ה"עבודה", הייתה עם 19 מנדטים בלבד).
ב־2009 "קדימה" בראשות ציפי לבני הייתה המפלגה הגדולה ביותר, אך ללא יכולת ריאלית להקים קואליציה מול בנימין נתניהו שחזר לשלטון לאחר שכמעט נעלם (הוא ומפלגת ה"ליכוד" כאחד) בבחירות 2006.
ב־2013 וב־2015 לא היה שינוי דרמטי, כלומר לא היה איום של ממש על יכולתו של נתניהו בראשות ה"ליכוד" להקים את הקואליציה.

במילים אחרות בעוד שבמשך שנים רבות היה מאבק צמוד מאוד בין ה"ליכוד" ל"עבודה", ולא היה ברור מי ינצח בבחירות, מאז 2003 ועד היום די ברור עוד לפני הבחירות מי יזכה להרכיב את הממשלה. במקביל, אחוז ההצבעה נמוך למדי.

בבחירות האחרונות, אגב, אחוז ההצבעה עלה מעט. אמנם רק מעט, אך לראשונה זה שש מערכות בחירות אחוז ההצבעה היה גבוה מ־70%. יתכן שיש לזה קשר לתעמולה הרבה במערכת הבחירות שניסתה לתת תחושה ש"המחנה הציוני" עשויה לזכות במספיק קולות כדי להקים את הממשלה.

רגע? אולי זו לא תעמולה? אולי התעמולה האפקטיבית הייתה דווקא של בנימין נתניהו כשאמר ביום הבחירות כי "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי"? אולי מצביעי הימין שנהרו במהירות לקלפי בעקבות אמירתו של ראש הממשלה הם הסיפור האמיתי? גם של העליה באחוז ההצבעה וגם של אי-נצחון המחנה הציוני?

לא.

מה היה קורה אם כולם היו מצביעים?

לא יודע.

אבל נעריך. ראשית, בואו נתבונן בתוצאות הבחירות בפועל:

התוצאות הללו מציגות את מספר המנדטים של כל מפלגה, לאחר סינון מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה ולפני התחשבות בהסכמי עודפים ובצורך לקבוע מספר מושבים עגול לכל מפלגה. הצבע מקל לראות למי היה הסכם עודפים עם מי (למעט האפורים – להם לא היה הסכם עודפים).

המחנה הציוני גרד מלמטה את 24 המנדטים שקיבל לבסוף, וה"ליכוד" היה מעל 29 מנדטים (וקיבל לאחר ההסכמים 30).

בניתוח הקודם של הבחירות לכנסת ה־20 ראינו שיש שיוך גאוגרפי מאוד ברור בין קלפיות. כלומר, שליד קלפי בו המפלגה הדומיננטית היא מפלגה מסויימת כמעט בכל הקלפיות באותו אזור גאוגרפי אותה מפלגה תהיה דומיננטית. תל אביב, למשל, מחולקת לשלושה אזורים ברורים. יפו, שם "הרשימה המשותפת" זכתה לנצחון גורף, דרום תל אביב בה ה"ליכוד" זכה, ושאר העיר – שנתנה את רוב קולותיה ל"מחנה הציוני". כלומר, לא רק שהיה רוב באזורים הללו למפלגה מסויימת אלא שכשיש רוב הוא קבוע בכל האזור. קשה למצוא קלפי לרפואה שחרגה מהדפוס הזה.

למה זה רלוונטי? כי אם ההצבעה מאוד דומה בכל הקלפיות  של אזור, אולי אפשר להשתמש בהנחה מפשטת שגם אם אחוז ההצבעה בכל קלפי היה גבוה יותר – לא היה שינוי דרמטי בנתח שכל אחת מהמפלגות הייתה זוכה בו. אם כך – אפשר להעריך עד כמה תוצאות הבחירות היו משתנות אם כל בעלי זכות הבחירה היו מצביעים. השינוי מבטל משקל גדול שיש לאזורים שהשתתפו באופן פעיל יותר בבחירות, ומגדיל את משקלן של קלפיות באזורים "רדומים".

באופן זה, למשל, ננטרל תופעה אפשרית שבאזורים חרדיים יש אחוז הצבעה גבוה מאוד יחסית לאזורים אחרים. כך, ניתן לראות איזה שינוי בתוצאות הבחירות היה יכול להיות אם רק הייתה התעוררות באזורים הרדומים יותר, שלא טרחו להגיע לקלפי ולהביע את קולם.

רגע. רוצים שיהיה מעניין? נסו לנחש את התוצאות, לפני המשך הקריאה. אל תסתפקו בחכמה שלאחר מעשה. איזו מפלגה תתחזק? מי תחלש? לאיזו מפלגה זה לא כל-כך משנה?

 

תוצאות

התרשים הבא מראה לנו (על גבי תשתית התרשים הקודם) כמה מנדטים היו משתנים לכל אחת מעשר המפלגות שהצליחו להכנס לכנסת, ולאיזה כיוון.
הצבע מייצג את המידע החשוב. ככל שהוא קרוב יותר ללבן – ההערכה היא שגם 100% הצבעה לא היו משנים את מספר המנדטים של המפלגה הספציפית. ככל שהוא חום יותר – המפלגה מאבדת נתח יחסי של מצביעים, וככל שהוא כחול יותר – מדובר במפלגה שאכן כוחה היה יכול להיות גדול יותר אם רק הייתה מצליחה לשכנע את הישראלים להגיע לקלפי.

הזוכה הגדולה מאחוז הצבעה גבוה תהיה "הרשימה המשותפת" (המפלגות הערביות). האוטובוסים פשוט לא הגיעו, ובישובים הערביים אחוז ההצבעה נמוך במיוחד.

גם עבורה, המפלגה שתחווה את השינוי הגדול ביותר, מדובר בפחות מ־2 מנדטים. לא משהו לזלזל בו, אך הרבה פחות מהפער בין מספר המנדטים של ה"ליכוד" למספר המנדטים של "המחנה הציוני".

ה"ליכוד"? נראה שזה לא ממש היה משנה לו. את המנדט ה־30 המפלגה קיבלה בזכות הסכם העודפים עם "הבית היהודי", ואחוז הצבעה גבוה לא היה מעניק לה עוד מנדט.

בניגוד ל"ליכוד" שלא הייתה מרוויחה או מפסידה – "המחנה הציוני" הייתה מאבדת כמעט מנדט. נראה שהקושי של "המחנה הציוני" לא היה מצביעי כסא (כאלה שאם היו מצביעים היו מצביעים ל"מחנה הציוני", אך לא טרחו להגיע לקלפי) אלא בעיה של מחסור אהדה למפלגה ככזו שעדיף להצביע לה על פני האפשרויות האחרות.

המפלגה שלפי הניתוח הייתה מפסידה יותר מכולם היא "הבית היהודי" שהייתה מאבדת כמנדט. (בפועל, אגב, לאחר הסכמי העודפים מפלגת "הליכוד" הייתה מאבדת את המנדט ה־30, ו"הבית היהודי" היה נשאר עם 8 מנדטים. ככה זה כשההשפעה של אחוז ההצבעה באמת אינה גבוהה).

מפלגה אחת בימין הייתה מרוויחה מאחוז הצבעה גבוה. המפלגה היא "ישראל ביתנו" שהייתה מקבלת מנדט נוסף (שהיה נגזל מ"כולנו").

"יהדות התורה" הייתה נפגעת מאחוז הצבעה ארצי גבוה. לא מפתיע, כי אצלם אחוז ההצבעה גבוה. 'ש"ס', לעומת זאת, מתבססת על הצבעה מאזורים שאינם חרדיים, ולא נראה שהייתה מושפעת.

ואם ההתעוררות היא רק במגזר שלי?

(עריכה מאוחרת)

איתן שאל "עד כמה התמונה תשתנה אם מחנה אחד יגיע להצביע באחוזים גבוהים משמעותית ממחנה אחר. למשל – מה תהיה היעילות של קמפיין לעידוד הצבעה שמרוכז גאוגרפית בצפון תל אביב או מרוכז רק בקהילה הדתית-לאומית (סתם שתי דוגמאות ספציפיות)."

ה"חוכמה" של מפלגה היא לגרום למצביעיה להגיע לקלפי יותר ממצביעי המפלגות האחרות. כלומר, לא להעלות את אחוז ההצבעה באופן כללי, אלא מצביעים מסויימים בלבד (קשה לחשוב על משהו חזק יותר מ"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" להשגת מטרה כזו).

הניתוח מתבסס על ההנחה שהאנשים שלא מצביעים דומים לאנשים שכן הצביעו בקלפי בו היו אמורים להצביע. אבל, אם מצביעי המחנה הציוני באזור מסוים נשארו בבית בעוד שמצביעי הליכוד הגיעו בהמוניהם – לא יהיה לכך ביטוי בניתוח.

כאן באה לעזרתנו המפלגה החרדית "יהדות התורה". מפלגה זו מצליחה כבר היום לדאוג לאחוז הצבעה מדהים באזורי האוכלוסיה המרכזיים שלהם. הם צריכים להסתכל על הניתוח שהיה עד כה כעונה על השאלה "אם המצביעים שלנו היו מפסיקים להגיע בהמוניהם והיו מתנהגים כמו שאר הישראלים – כמה מנדטים היינו מפסידים?". בעצם, זו בדיוק השאלה שנשאלה.

אז התשובה היא כחצי מנדט.

השאלה הזו רלוונטית בעיקר למפלגות קטנות. ככל שהמפלגה גדולה יותר היא תלויה בהצבעה בפריסה גאוגרפית רחבה יותר כדי להשיג שינוי יחסי, וזה פחות סביר להשגה. אפילו מפלגות כמו "יש עתיד" נשענות על מצביעים מכל רחבי המדינה ולא יראו שינוי אמיתי מהנעת תושבי צפון תל אביב.

בשורה התחתונה – מי שרוצה להשיג שינוי של מנדטים רבים צריך לשכנע יותר אנשים שהמפלגה שלו היא הבחירה הנכונה. הפוטנציאל משכנוע מצביעי הכסא שלו לצאת ולהצביע קטן ומוגבל.

תנו לישון בבוקר

לסיום, אפשר לראות את אחוז ההצבעה המצטבר בחתך שעות. ההצגה היא באופן יחסי (כלומר בכל בחירות האחוזים מסתכמים ל־100%, במכוון).

לפני שנים רבות שיא המצביעים היה בבוקר מוקדם, עם פתיחת הקלפיות. המגמה הזו הלכה והתמתנה עם השנים. דווקא בשנים האחרונות יש מגמת חזרה ליקיצה המוקדמת.

מה שעוד משתנה עם השנים הוא הצבעה ערה גם לאחר שמונה בערב, לקראת סגירת הקלפיות. לאחר מערכות בחירות רבות בהן השעות הללו היו שעות מתות למדי בקלפי – בבחירות האחרונות, לכנסת ה־20, לא הייתה דעיכה ואף הייתה עליה קלה. בכל זאת "אוטובוסים"?

מקורות

נתוני ההצבעה על פי קלפיות הם אותן נתונים מהרשומה "מפת תוצאות הבחירות לכנסת ה־20". אחוז מצביעים בבחירות קודמות ואחוז ההצבעה המצטבר בחתך שעות נלקחו מאתר ועדת הבחירות המרכזית.

אז מה היה לנו?

לאחר שנים בהם תוצאות הבחירות היו צמודות מאוד, מאז 2001 עיקר התוצאות ידוע מראש, ופחות בוחרים מגיעים לקלפי.

המצביעים הערבים ממעטים להגיע לקלפי יותר מכל מגזר אחר. החרדים – בדיוק ההפך. אלה שתי הקבוצות העיקריות שמושפעות מהתנודתיות באחוז ההצבעה. הליכוד והעבודה (על נגזרותיהם) – הרבה פחות.

אנחנו פחות נמרצים בבוקר מלפני 40 שנה, אבל בבחירות האחרונות היינו פעילים גם בערב, בניגוד לעבר.

 

 

 

 

 

4 תגובות בנושא “"אם רק היית מצביע" – מה בעצם היה משתנה?”

  1. הי
    איני יודע אם בסקרים שעושים לפני בחירות משקללים את אחוז המצביעים שעורכי הסקר מעריכים שיצביעו לכל מפלגה.
    אם לא, ובהנחה שהרוב לא משקרים בסקרים, אז הסקר האחרון לפני כל בחירות נותן אמדן מקורב למה שהיה צפוי אם כולם היו הולכים להצביע. למיטב זכרוני, ההבדלים בין הסקרים לבין התוצאות בפועל לא היו שונים משמעותית ממה שאתה מצביע עליו בניתוח שלך, כלומר, לכל היותר חלקי מנדטים או מנדטים ספורים לכאן או לשם.
    החיסרון בניתוח שלך הוא אי יכולת להתייחס להשפעה של מפלגות חדשות, שלא היו קיימות בבחירות קודמות. יתכן שמפלגות כאלה "מקלקלות" את ההנחה שהנחת בניתוח על ההומוגניות בתוך מוקדי הבחירות.
    הדוגמה הבולטת לדעתי היא מפלגת הגמלאים. ההשערה המקובלת היא שרבים מאד שחשבו להישאר בבית באותו יום בחירות בשל אכזבתם מהמפלגות שהיו קיימות, קמו באותו בוקר והצביעו לגמלאים כהצבעת "מחאה". נדמה לי שמשהו דומה קרה עם עוד כמה מפלגות חדשות.
    כלומר, אם 10% מהמצביעים תכננו לא להצביע, ובבוקר יום הבחירות הם החליטו בכל זאת להצביע, ו-80% מהם יחליטו לנסות משהו חדש, אז היחס בין המפלגות ה"ישנות" כנראה שכמעט לא ישתנה, אבל כל אחת מהן עשויה לרדת במספר מנדטים, ולא רק בחלקי מנדטים.
    בקיצור, בניגוד למה שנגזר כביכול מהניתוח שלך… לכו להצביע !!

    1. נתחיל מהסוף – מסכים להמלצה: לכו להצביע.
      למרות זאת:
      1. הסקרים טועים בהרבה יותר מזה, ממגוון סיבות (אשמח לפרט, אבל זה נושא ארוך משתי שורות).
      2. אני לא חושב שהסיפור של מפלגת הגמלאים הוא סיפור של "התכוונו לשבת בבית, ובסוף באקראי הצבענו מחאה למפלגת הגמלאים והופ – היא נכנסה לכנסת". לב הסיפור הוא מה קורה כשיש מסר ברור שמפלגה קטנה צפויה לעבור את אחוז החסימה. אנשים לא אוהבים לבזבז את הקול שלהם על מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה (בצדק). מרגע שהתובנה היא שמפלגה מסויימת עוברת בודאות את אחוז החסימה, אנשים רבים (שלא רוצים להצביע למפלגות הגדולות) שוקלים אותה ברצינות. בסוף, מרביתנו מצביעים.

  2. חייב, אבל פשוט מוכרח להדביק פה קישור למורי ורבי (וכנראה האדם היחיד שאני מעריץ בכנות גמורה מלבד מאיר אריאל) על מדוע הוא לא מצביע:
    https://www.youtube.com/watch?v=xIraCchPDhk

    מי שמצביע – שלא יתלונן על התוצאות לא משנה מה יהיו… הוא חלק מהן 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *